ציבור גדול חובב הומור פרץ בצחוק בבוקר שאחרי הבחירות, מגלה כי המדע שוב ניצח את המציאות וכותרות החודש האחרון מוכיחות קבל עם ועדה סטטיסטיקה פורייה שאותה מתמצת מר פרס עידן ומעדנים בפתגם הכנעני הנפוץ: העם אומר אמת בסקרים ומשקר בבחירות. את זה המדענים שלנו עדין לא מסוגלים לאמץ אל מוחם כי המציאות מטאטאת נתוני סטטיסטיקה לגושים מתגוששים.
אבל לי יש פרשנות שונה על המציאות וברשותכם אביאה לידיעתכם. ראשית, המציאות בסדר גמור ועדין לא ניתן לקעקע אותה באמצעות נתונים סטטיסטיים. היא פה לנצח, כנראה. שנית, המדע לא טעה ולא תעה. מדע אינו פרשנות והוא אומר את האמת כפי שהיא נראית לו. המדע הוא חלק מהאמת שלנו, אבל אינו החלטי והוא משתנה כמעט כל רגע, מתאים את עצמו למציאות, שגם היא משתנה כל רגע. תחשבו לרגע על המדע המהפכני והסנסציוני של המנוח אייזיק ניוטון שהפכה רכיב, מקרה פרטי או זיק בתורתו של איינשטיין. וכן הלאה, לא הלאה אתכם.
צמיחתו של בוז'י והזדקרותו של גרבוזי מתוכו על-רקע דיווחיהם של מינה ומנו צמח בשל עודף אינטליגנציה רגשית מופנמת שזוכה לתשואות בהפגנות – אינם טעות מדעית אלא טעות אופטית. סטטיסטיקה לא מבינה חצי דבר במדע האופטיקה. ביבי לא הפסיד את הבחירות מרגע שהכריז עליהן. העם החליט כי הספינה טיטניק לא תדהר שוב על גלי אהדה של אובמה ויבשת אירופה האנטישמית לעבר קרחון חדש ששמו אוסלו ב'. זה לא יקרה, ולכן ביבי לא הפסיד את אמונו של העם. אבל הוא הפסיד את אהדתו - והעם בעט בו בכיף. ביבי הרוויח את הבעיטה הזאת בכל רמ"ח איבריו בהמון צדק פואטי.
בניגוד ליועצי תקשורת, סוכני אגודות המודדים והסוקרים של מינה ומנו צמח והקולגות למיניהן למינה-מנו, אני לא הסתובבתי בחוצות אלא בתוך עצמי ושם מצאתי את תעצומות הנפש של העם עליהן אני מדווח לכם עכשיו משם: ביבי, אמרתי לתעצומות, אתה, שהיית שר אוצר מזהיר, נחוש ותכליתי – לאן הלכת? איפה נעלמת? מחפשים אותך בתוך בקבוקים וגביעי גלידה? זה ביבי שלי? אתה זונח אותי, קופץ לבריכה ריקה ממים שעליהם אני משלם מס ערך נוסף? עוזב את המשמרת לפני אשמורת אחרונה?
אלה השאלות שהתרוצצו בי בשנתיים האחרונות. זה היה מכאיב לראות את הדברים מתגלגלים מתחת לשטיח ההיסטוריה המאובק בפודרות, וסבוני איפור ושאר גלנטריה. נראה שביבי זונח אותנו והוא עומד ליפול בבחירות בשל כשל הרקע 'החברתי-כלכלי'. אפילו כחלון זיהה את המצב כהרף עין והסתדר בפוזה נוחה להסתער. בחור מוכשר - כנרית בתוך מכרה פחם שומם. מי עוד משתמש בפחם היום, כחלון? הייתה לי שיחה עם כחלון שבתוכי ואמרנו זה לזה כי המחנה הקיציוני עלול בהחלט 'לנצח' בבחירות על הרקע החברתי-כלכלי ולהרכיב
ממשלה על גבם האיתן של הערבים שמסביב. תארו לעצמכם, הערבים ינהלו מדינה של יהודים... צעקנו חמס. כי מה יקרה? ציפי ובוז'י יעלו על הבמה, יצהירו שניצחו בבחירות וקבלו מנדט מהעם לאוסלו חדשה. כי העם דורש שינוי ומקבל. אתה מבין את גודל האסון? צעק כחלון שבתוכי. בעצם ייתכן שהייתי זה שצעק בתוככי כחלון. בקיצור, כל החבר'ה שנהנו לבעוט בתחת של ביבי לפני הבחירות, אספו את הכדורים והילדים ובקבוק הבירה שעל הספסל, ירדו ממגרש המשחקים וחזרו הביתה כדי להתקלח וללכת להצביע כמו שצריך, ברצינות.
אנחנו העם, מר נתניהו, בחרנו הפעם להעניש אותך ולמתוח אותך עד הקצה. ועכשיו – תעשה מה שצריך כי הדברים ברורים וכולם על השולחן. דבר ראשון – כחלון במשרד האוצר. תצמיד אותו לאוצר שלך. זה תחליף אדיר לגלידה פיסטוק.
אנטיטניק על מצדה תודות לקפטיין ביבי שהצליח, לכאורה ברגע האחרון, להטות את תנועת הספינה ולהחזיר אותה למסלול הטבעי שבו נעה מאז הנהיגו אותה ראשוני החלוצים של העלייה הראשונה והשנייה – ניצלו הספינה ובאיה מהתנגשות קטלנית בצד שמאל של קרחון אוסלו שמאז ומתמיד התגלגל במדרוננו כמו כדור שלג והתעצם בתמיכה יבשתית של אירופה ואובמה נסיך עולם הדממה והאלמוגים.
בכך תם עוד פרק אישי ועצוב מאוד באגדת רב-החובל המנוח שחיבק את רב-מרצח עמנו, התבסם בקסמו, התנדנד על הסיפון עם כוס תה אירי והסיט את מצפונה של הספינה לעבר קרחון של אלף לילה ולילה שאותו טוו במחשכים שר חוצו, חוצנו והפודל שלו.
טוב שיצאנו מזה ואנחנו ממשיכים הלאה עם עיניים פקוחות לרווחה כלכלית. הפרשנים, התקשורת האלמנותית האלמוטית, המחנה שנעשה קיציוני ותנועת 'רק לא ביבי' באירופה ובאובמה כבר פוערים שיניים ארסניות ומנסים לנעוץ בבשר ודם. הנה באה הבדידות, הם אומרים, הספינה שלנו דוהרת במהירות מטורפת לעבר פסגת המצדה...
אתם מבינים את האבסורד? רק לפני רגע הייתה תחושה נוראה שאנו צועדים בעוז וגרוסמן לעבר אוסלו, לעבר התאבדות לאומית מרצון ובמלוא ההכרה בחוסר ההכרה – והכל 'כאילו' התהפך. אז עכשיו תהיה בדידות נוראה ביבשת אירופה ובהר-הבית הלבן של הנשיא השחור. סיפור.
'האחים גרים' גרים עכשיו אצלנו בבית והכל שלום. רק הסתיים סיפור הטיטניק וכבר בא 'סיפור עכשיו' - הוא סיפור המצדה. כשזה יסתיים תגיח ההוצאה לאור עם סיפור חדש – 'עמי ותמי עכשיו'. כיצד שני הילדים הטובים ציפי ובוז'י נזרקו ליער עם פרורי לחם ואיבדו את דרכם כי חילקו אותם ללא תהליך או מו"מ לעורבים או ערבים, לא ברור בשל תקינות פוליטית מתרופפת.
מסורת יהודית בשל שנאת חינם, אומרים חכמי התלמוד, קרסה ירושלים וטיטוס, בעל-זבוב במוח, שרף את בית המקדש שלנו. הערבים, הצוהלים על כל אסון שלנו מתכחשים לאסון הנורא הזה ברגשות ערבים מעורבים, כי בעולמם לא היה מעולם מקדש יהודי על הר-הבית. המדרשים שלנו מספרים כי המחסנים בירושלים היו גדושים במזון ובתחמושת אבל מחנות וכנופיות היהודים, לפני שנלחמו באויב הרומאי שמחוץ לחומות, שרפו בהנאה זה את מחסניו של זה וחירבנו את מקורות המים.
הנה זה חוזר. מתרוצצת ברשתות החברתיות קריאה רגשנית-חברתית-כלכלית להחרים את הפריפריה, לייבש אותה כעונש על דפוסי ההצבעה המסורתיים שלה. רואים את האבסורד שפה? דווקא השמאל התל אביבי הנאור, החברתי, ההומני, האנושי, שכל דאגתו נתונה גם למסתנני-עבודה שמצאו מקלט באילת ובאשדוד ובתחנה המרכזית של חיינו (לא חייהם – הם נוסעים במוניות) מתנהג בצורה הכי-מסורתית של העם היהודי ומייצג בכבוד ראוי לשבח העולם את הכנופיות ששרפו את ירושלים לפני בוא הרומאים.
אתם עוד תראו, יוציאו את רבן נתניהו מירושלים בארון מתים ויעבירו אותו בחשאי ליבנה, אשדוד, דימונה ו/או כל פריפריה אחרת כדי לאושש את רוחו של העם היהודי בגלותו המרוחקת מתל אביב. להזכירכם, ארון המתים שנישא בהפגנת הימין ההיא – נישא בזרועותיו החסונות של אבישי רביב, סוכנה הנאמן בכל ביתה של ממשלת השמאל...