לשמאל שלום.
חברים טובים ויקרים שלי. אתם יושבים עכשיו שבעה, על מותה של התקווה להחלפת שלטון
נתניהו. אין נחמות בפי, יש אפילו שמחה לאיד. משיחות אתכם לפני הבחירות הבנתי שהבעיה בה"א היידוע היא שרה.
שרה נתניהו, הבקבוקים,
מני נפתלי והמיטה במטוס היו העניין. לא אכנס לפרטים שחלקם נשרו כיוון שהמאשים הפך נחקר ונאשם, וחלקם באמת לא סימפטי. אבל מה פתאום מאז התוצאות אין מיטה, אין בקבוקים, אין מני, ולפתע צצות בעיות אמיתיות? ומצד אחר, איך אחרי הבקבוקים, המיטה ומני, ואחרי הסקרים, אתם הולכים עם פרצוף של
שמעון פרס אחרי תוצאות הבחירות?
הרשו לי לעזור לכם. הבעיה שלכם היא שאינכם לומדים מהניסיון. לא מניסיון אוסלו, ולא, להבדיל, מהניסיון עם אמינות הסקרים והתמסרות התקשורת. לא למדתם מהניסיון ההוא שמנע בשניה האחרונה מפרס להריק כוסית שמפניה לגרונו החנוק מאכזבה,ממש כמו עכשיו עם שכירת כיכר מלכי ישראל לחגיגות ניצחון, מראש, לפני תוצאות הבחירות.
פרסומת של קוקה-קולה אבל הבעיה האמיתית שלכם היא, שקבלן הקולות שלכם, המכונה יועץ תקשורת, יועץ אסטרטגי, קמפיינר, ניסה למכור אתכם לבוחרים כמו פרסומאי של קוקה-קולה. מה לעשות, שם זה מצליח יותר. אולי כי שם זו לא שאלת חיים, מה שפחות מעניין את הקבלן, ויותר את הקונה.
מכל זה אל תבינו שלא רציתי שגם הליכוד ייכשל. רציתי. ורציתי גם שהבית היהודי ייכשל. אילו יכולתי בהצבעתי לגרום לכל אלה שייכשלו, הייתי הולכת להצביע. זה המקום לגילוי נאות: לא הצבעתי, לא כי התלבטתי ולא ידעתי במי לבחור, אלא כי ידעתי במי לא לבחור. אף לא במפלגה אחת.
לא יכולתי לבחור בשמאל הציוני באמת שהקים בגבול הקו הירוק קיבוצים בצו השעה, כשטרור הגניבות והרצח הערבי מעבר לגבול זה הבריח יהודים מערבה (הייתי שם).
פשוט כי אין עוד שמאל כזה.
ידעתי לא לבחור גם במתנגדי השמאל, אלה המכונים ימין, כי קולם קול יעקב וידיהם ידי עשיו: משחרור רוצחים ערבים ניאו-נאצים, הדרת יהודים מהר-הבית, טרור מתמשך, אויב ערבי בכנסת, ועד לשתי מדינות לשני עמים. נתניהו אומנם קוטף את עלי הפרח הזה, עלה אחר עלה אבל מלווה את תלישת העלים ב"כן-לא, כן-לא". זה דווקא לא היה צריך להפריע לאף מפלגת שמאל כי זה מה שהייתה עושה בעצמה מפלגה כזאת. אבל זה הפריע. כי אתם רוצים, במו ידיכם להקים את פלשתין יש מאין. ואז לקחתם פרסומאי שהכתיב לראש ממשלה, שלא תקום, את לבושו, קולו, קמטי פניו. מפחיד לחשוב שהרצוג אשר ציית לפרסומאי שלא הצמיד אקדח לרקתו, איך היה מציית למנהיג "ידידתנו הגדולה". אבל בעצם זה מה ש"המחנה" דרש מנתניהו. שיציית.
לא הצבעתי, וראיתי שהסתדרתם בלעדיי, ואפילו שמחתם על כך, ידידיי מהשמאל. גם אתם הסתדרתם בלי האצבע שלי, ידידיי הטובים מימין. ואני לא רציתי להיות אצבע, אות או שתיים, או פתק. מי שהצביע גילה ברגע האחרון כמעט שצפורה לבני ויתרה לפתע על הכסא המוסיקלי שלה, ונתניהו ויתר לפתע פתאום על המדינה הפלשתינית שלו, שניהם מאותה סיבה. קריצת עין לקהל היעד. מה שבדיוק צריך היה לפקוח את עין הבוחר.
על הבועה כבר דיברו והרבה. אתַמצת בשני משפטים: התקשורת בת בריתכם סיפקה לכם סקרים שבעיניכם היו תוצאות אמת עד כדי כך שהבחירות הן שנראו בעיניכם תיאטרון, הצגה. אלא שפתאום הפכה ההצגה למציאות, והסקרים - להצגת תיאטרון טראגי-קומית.
