חובבי הכדורגל מכירים היטב את המושג "מלכודת הנבדל". אם לתמצת: מדובר בשיטת הגנה שבה ניצבים כל מגיני הקבוצה בקו אחד, ואז נעים במהירות קדימה כדי לתפוס את חלוצי היריב במצב "נבדל". אבל יש בשיטה הזו גם סיכון רב, והיא מחייבת תרגול ממושך כדי להגיע לתיאום אופטימלי, מפני שדי בכך שא-ח-ד המגינים יישאר מאחור - ואז הוא ישבור את קו הנבדל והשיטה תיכשל.
זה בדיוק מה שקרה למרבה השעשוע ביום הבחירות למוסף הכלכלי "
כלכליסט" של
ידיעות אחרונות. בשעה שבמערכת העיתון המתינו עם שעון-עצר לדיווחים הרשמיים על קיצו הפוליטי של נתניהו - שנראה סוף-סוף בהישג יד - מישהי שם איבדה את הסבלנות המתחייבת, והקדימה במעט לצאת במחולות.
אני מתכוון לידיעה שהתפרסמה ביום הבחירות וכותרתה הייתה חד-משמעית: "יום הבחירות: ים, חברים - וקניות". כותרת המשנה, הייתה יותר מפורטת: "זינוק של עשרות אחוזים במספר המבקרים בקניונים ובפדיונות בחנויות, לעומת יום רגיל. יום השבתון נוצל גם לקניות לקראת פסח"...
האמת שקצת התבלבלנו. היינו בטוחים שהעיתונאית החתומה על הידיעה משובבת הנפש, אורנה יפת, מתארת את המצב בברלין בירת המילקי-לכל-פועל, או אולי בשווייץ השאננה. אבל ההמשך לא הותיר מקום לשום ספקות: תור הזהב אכן הגיע פתאום לארצנו המעונה. ככה סתם, בלי הודעה מוקדמת.
זה היה מפתיע. במשך חודשים ניהל ידיעות אחרונות, בצוותא כמובן עם ynet, קמפיין השחרה טוטאלי של מדינת ישראל "הכל שחור כאן". מדי יום דווח לקוראים ההמומים שמדינת העולם השלישי שלהם נמצאת על סף קריסה כלכלית וחברתית; המוני קשי-יום מחטטים בפחי האשפה כדי לשבור את רעבונם; רבבות מובטלים משוטטים ברחובות כשהייאוש נשקף מעיניהם הכבויות; דוחות של מכוני מחקר מסתוריים התחרו ביניהם מי יגלה יותר ילדים רעבים; ובנתב"ג התארכו טורי הצעירים המהגרים מישראל.
לא היה יום שבו לא פורסמה איזושהי ידיעה ממאגר הקטסטרופות הגדול של כתבי "ידיעות". מערכת החינוך קרסה מזמן, מערכת הבריאות קורסת (אפילו הזקנה מהמסדרון בנהריה חזרה לככב), המשטרה אינה מתפקדת, החמאס כבר חפר מנהרה מתחת לרחוב שינקין, אובמה מתכוון לשגר את הצי השישי מול חופי ישראל, כאיתות אחרון לנתניהו, שסבלנות הבית הלבן פקעה (
שמעון שיפר אפילו ראיין בלעדית את אחד מטילי הטומאהוק!).
והנה, פתאום, כתבת זריזה יותר מדי, פרשה לפני הקוראים רנסנס של שופינג חלומי שצפוי להם, מיד לאחר נפילתה הקרובה של ממשלת הרשע. כבמטה קסם נעלמו המוני הרעבים, המוני המדוכאים והמוני מחוסרי הבית, השמיים התבהרו, מפלס הכנרת עלה ואוגדות של מזי הרעב וכאלה שאינם גומרים את החודש פרצו לקניונים הגדושים כל טוב.
הכתבת הנפעמת ציטטה מדברים שאמר לה משה רוזנבלום, מנהל קניוני "עופר" (לא נגענו כדי שלא לפגום בגודל המהפך): "הקניונים מלאים עד אפס מקום. הסוחרים מספרים על קניות ערות בחנויות. אני שמח שיש בחירות והמסחר מצוין. בחלק מהקניונים נרשמו עד שעות הצהריים גידולים של 50% במספר המבקרים ואני צופה שנרשום גידול של 50%-100% לפחות, בפדיונות וכן במספר המבקרים".
האמת היא שבתחילה היינו משוכנעים שהקונים הם בעיקר טייקונים ובני משפחותיהם, אלה שהתעשרו בזכות קשרי הון-שלטון. אבל למחרת היום נמסר, כי חצי מיליון ישראלים הסתערו על הקניונים ביום הבחירות, מספר גדול מדי מכדי שניתן לייחס אותו רק לקהילת אילי ההון.
דיווחים זהים הגיעו גם מקניוני עזריאלי, קניון הזהב, קניון ביג, שבעת הכוכבים, הדר (ירושלים), שרונים וקניוני BIG.
מצבי חרום מאיימים נרשמו בכל בתי הקפה, שם דיווחו כמה מן המרואיינים, כי ישראלים מאוכזבים נאלצו להמתין עד חצי שעה(!), בטרם נענתה הזמנתם על-ידי מלצרים מותשים ("קשה לחיות כך, אבל זו התוצאה של הכיבוש המתמשך ומחדלי ממשלת
הליכוד" - התראיינה סיגל ר', תל אביבית, שהמתינה שעתיים בשמש קופחת למנת הסושי שלה). כמה רשתות שקלו להזעיק את צה"ל, כדי שמסוקיו יצניחו קרואסונים להקלת הלחץ בתורי הענק.
אז עכשיו, אחרי שתרמית קמפיין "הכל שחור כאן" התחרבשה בגלל פרסום מוקדם מדי, הגיע גם הזמן לגלות לעם היושב (עדיין) בציון, את אחד הסודות הכמוסים ביותר של הכלכלה שלנו: בישראל אחוז האבטלה הנמוך ביותר שנרשם כאן אי-פעם: 5.6 אחוז! ממילא הקלפיות כבר נסגרו והקולות כבר נספרו.
