הרבה מנצחים היו בבחירות הללו.
זהבה גלאון חגגה את ירידתה של מפלגת מרצ משישה מנדטים לחמישה בקושי. ניצחון אדיר לשמאל. היא כמעט נתנה לעם ישראל את התענוג לראותה מחוץ לכנסת.
יאיר לפיד הזחוח התפאר בהישג מפלגתו שירדה מ-19 מנדטים ל-11 בלבד. כנראה שעצם קיומו כפוליטיקאי הוא הישג.
וכמובן הצמד הידוע מ
המחנה הציוני שלא היה לו כלל סיכוי לנצח אך אינו פוסק מלהתפאר בהישגיו.
בנימין נתניהו ניצח את הבחירות האלו ב"הליכה". לא בגלל איזשהו הישג נדיר אלא בגלל יריב טיפש, ולא בפעם הראשונה (ע"ע
שמעון פרס "הלוזר").
ראשית תמוה מדוע הרצוג הציע את מחצית "ממלכתו" למפלגה בת 6 מנדטים ולא למפלגה בת 19 מנדטים.
שנית, הסיסמה הבסיסית "הוא או אנחנו" ולהפך. סיסמה זו היא קריאת תגר, הזמנה לדו-קרב, יש רק שחור ולבן אין כלום באמצע. "הוא או אנחנו" משמעה שמישהו בסופו של דבר ייהרג. עוד הוכחה מדעית מה שתן יכול לחולל כאשר הוא עולה על גדותיו.
שלישית: התמיכה הבלתי מסויגת של התקשורת. למחנה השמאל ולתקשורת הייתה מטרה משותפת, הדחת נתניהו. אך המניעים של התקשורת היו שונים משל השמאל. התקשורת רצתה להרוויח מזה כסף, השפעה והבטחת מעמדה בעתיד. לכן ראינו הרבה התעסקות עם עניין "
שרה נתניהו" ועוד דברים שבשוליים. אף מצביע ימין לא עבר לגוש השמאל בגלל זה אך אנשי הגוש נהנו מאוד והרייטינג עלה. ההתגייסות הכוללת של התקשורת, החל מהחרייניות, סליחה הקרייניות בטלוויזיה דרך ברנע שירד ל"זנות" והמיוחסים שנעלבו שהשוו אותם ל"חמאס" (המרחק אינו כה רב) יצרה אצל אנשי גוש הימין ולא רק אצלם, הרגשה של "עליהום". כל קבוצת אנשים נורמטיבית החווה התנפלות ברוטאלית כזו מתאחדת להגנה ולהתקפת-נגד.
אז שואלים אותי: הנצח נחייה תחת נתניהו?
והתשובה היא לא. נתניהו אינו בן-גוריון ואינו בגין אך אינו פחות מכל האחרים שכיהנו כראשי
ממשלה. אם השמאל יציב בראשו אישיות ציבורית עם רקע של עשייה (ביטחון, דיפלומטיה, ראשות עיר או הצלחה כלכלית) ולצדו אישים רציניים בתחומים שבו אין לאישיות המרכזית ניסיון מעשי יש סיכוי סביר להחלפת השלטון. אך כאשר אדם שהעשייה שלו היא ב"קושי" ברווחה ולצדו פוליטיקאית כושלת ומאחוריו דמויות כמו יחימוביץ' ושפיר הרי הכישלון ידוע מראש.
אני הצבעתי לביבי, הצהרתי זאת ברמה ולא הופתעתי מתוצאות הבחירות. חמש דקות לאחר המדגם בטלוויזיה עברתי לראות כדורגל משובח. אך רוב בני משפחתי ומכריי הצביעו לשמאל. הדבר שהכי מצער אותי שהם עדיין לא מבינים איך ייתכן שנתניהו ניצח. הם הרי חכמים, נבונים, משכילים, מאמינים בדמוקרטיה (אך אין להם מושג מהי) בחופש הדיבור (שלהם) בחופש הביטוי (שלהם) בצדק, בחוק, במערכת המשפט. בקיצור יפי-נפש. אך הם גם מאמינים שהמצב בארץ רע מאוד וממש קשה לחיות פה. יש המון עניים (שרק שמעו עליהם), יוקר נוראי (לא קראו שהמדד רק יורד) מחירי הדירות בלתי נסבלים (לרובם דירה נוספת) חלק מהם חזרו מטיול בחו"ל וחלקם מתכננים את הטיול הקרוב. מתלוננים שנותנים לדתיים הרבה כסף (כך סיפר להם לפיד) ובונים רק בהתנחלויות (איזה וילות, תאווה לעיניים) וכמובן סותמים להם את הפה (מדינה פאשיסטית כבר אמרנו?).
אך מסתבר שהתבונה אינה אצל אותם "יפים" בעיניי עצמם אלא אצל הציבור הרחב שבבוז מכנים אותו "הממוצע הנמוך ביותר". הם, בתבונתם הבסיסית, לא יתנו את קולם לליצן תורן שהחליט שהוא מתאים לראשות הממשלה או לפוליטיקאית שמרוב כישלונות הייתה כנראה נפלטת מהכנסת, הם לא יושפעו מהתובנה האקדמית שאומרת שאדם שאשתו מחזירה בקבוקים לסופר ונוטלת את הכסף (נניח...) אין לו את הכישורים לכהן כראש ממשלה. הם מבינים שיחסית לעבר יש ביטחון סביר במדינה, אולי יותר משנים קודמות. הם מבינים ששנים כבר אין אבטלה בארץ. מי שרוצה לעבוד מוצא עבודה. הם מבינים שאצל בת בריתנו הגדולה והחשובה נמצא אדם שחפץ בטובת אויבינו ויש צורך באדם חכם, פיקח ובעל ניסיון בכדי להתמודד אתו.
לכן ברוב תבונתם הם הצביעו לגוש הימין בכלל ולליכוד בפרט בכדי שבנימין נתניהו ימשיך לכהן כראש ממשלה.
