נביא השנאה, אובדן התקווה והמוות

יהונתן גפן, חרזן המילים האלימות, שמזמן לא כיכב בכותרות התקשורת, שואף כנראה להציב את עצמו במעמד חדש הראוי לו לדעתו. הפעם הוא מוכן לעשות את הכל, ללא מורא, כדי שעם ישראל יידע מה דעתו על תוצאות הבחירות, שהוכיחו לו במפתיע עד כמה הוא מנותק מן המציאות. וכך, באומץ לב נועז, זינק גפן אל שדה המערכה של השנאה, הפחד ואובדן התקווה, כשהוא מניף בידיו את חרמש המוות ומציע למי שעדיין מוכן להאזין לו הצעה אפופת שנאה תהומית לוהטת: "אל תבכו כשהילדים שלכם ימותו במבצע המטופש הבא שאולי יקראו לו תות עשן, כי בחרתם בגזען שמבטיח לנו מוות, פחד ולא תקווה". למרבה הצער פולט גפן ממוחו הקודח מילים מחרידות מבלי לחשוב עד הסוף על משמעותן ועל השפעתן השלילית האפשרית. אילו היה מקדים מחשבה להסתה, אם באמת היה מייחל לשלטון התקווה, היה נזהר ביותר שלא להבעיר אש נבזית חדשה של שנאה לוהטת בפניהם של אלה שאינם מוכנים בשום אופן להסכים עם אמונותיו השמאלניות. אבל הוא כנראה מסרב להפנים את המציאות החדשה ואינו מנסה להבין באמת את משמעות המילים "סוף מעשה במחשבה תחילה" ובוחר דווקא באמרה "הזורע רוח יקצור סופה" שפירושה המעשי הוא, כי מי שמנסה לעורר מהומות כדי לפגוע במי שכל "חטאו" היה רק שמימש את זכותו להצביע כאמונתו, עלול לגלות שהתוצאות של דברי הבלע שהשמיע יפגעו בו כפליים. וכך אכן קרה. האלימות המילולית שלו הפכה למעשים אלימים נגדו אישית שהגיעו עד אל פתח ביתו. אפשר לאהוב את יצירתו הרוחנית של יהונתן גפן ואפשר לתעב את דעותיו, אך אין הכרח לחשוב, כמוהו, שרק עמו ירדה חוכמה לארץ. המקרה האלים הנוכחי מוכיח כי טוב היה עושה אילו הבין שגם לאחרים יש אמונות ותקוות, ושאין זה מן החוכמה להתייחס אליהן בגידופים טבולים בארס, כי השנאה, שבשמה משמיע גפן את דברי הגותו המתועבים, יכולה להוציא ממעמקי התופת מעשים שלא ייעשו. מזלו של גפן שפרץ האלימות הזה לא הוביל למחוזות של מוות. יהונתן גפן הינו אדם שיותר מכל אוהב לאהוב את עצמו. יכול מאוד להיות שינצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו כדי לבנות לעצמו תדמית חדשה של מי שמוכן לשים את נפשו בכפו ויהפוך לסמל של הלוחם ללא מורא על זכותו להשמיע את דעותיו הבוטות. אולי עכשיו יתחיל להציב סביב חומות עצמו שומרים שיגנו על זכותו לנאץ ולבזות את מי שאינו משתייך ל"מחנה השלום". מעניין מה היה קורה ליהונתן גפן אם עוז רוחו היה מאפשר לו להרחיק לכת ובמקום לשפוך את מררתו על בני עמו היהודים, היה מחבר פזמוני נאצה על שנאה, גזענות ומוות נגד הנביא המוסלמי מוחמד ועדת מאמיניו.