שיעור ניכר מהאבות הגרושים מופלים לרעה בחוק החזקה על גיל הרך. המצב בישראל של 2015 בנושא זה הוא מעוות ובלתי שוויוני, הוא מיועד לשרת צד אחד לסכסוך, הופך את הילדים לבני ערובה ובעיקר תורם לפרנסת בתי הדין, בתי המשפט ועורכי הדין.
משיקולים פוליטיים צרים ומעוותים המדינה לא מאמצת את מסקנות ועדות שניט ושיפמן, אשר מומנו מכספי ציבור לצורך מתן המלצות לשינוי המצב המעוות וליצירת איזון שוויוני ראוי בין הצדדים ובין ההורים לילדיהם. לכן, חלוקת המשאבים והוצאות גידול הילדים מחושבות בצורה שאינה שוויונית, הנטל בתשלום מזונות הקטינים אינו הוגן ביחס להוצאות, והאבות נתונים לסחטנות בעניין הסדרי הראייה. די לקרוא בדף הפייסבוק "א' זה אבא" סטטוסים קורעי-לב של אבות בחברה לא שוויונית, כדי להבין מצוקתם.
ועדות שניט ושיפמן הוקמו לפני שמונה שנים והתבקשו לבדוק את האחריות ההורית בגירושין, ולבחון האם יש לשנות את הגדרת האפוטרופסות, המשמורת והסדרי הראייה. דוח ביניים הוגש בשנת 2008, והדוח הסופי הוגש בשנת 2011.
ועדת שניט המליצה על שינויים מפליגים בתפיסה ההורית ובהגדרות המשפטיות של אפוטרופסות משמורת וחזקה. בין המלצותיה היו שינויים בהגדרות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כך שהמונחים יהיו "אחריות הורית, מימושה וקשר הורי". מקורה של המלצה זו באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד משנת 1989, עליה חתומה ישראל, ובה מופיעה זכותו של הילד לקשר עם הוריו ובני משפחתו גם כאשר הוריו נפרדו.
העיקרון המנחה הוא של אחריות הורית משותפת, בהתאם לסעיף 18 באמנה: "גם כאשר ההורים נפרדים ומתחלקים במימוש האחריות, האחריות תהיה משותפת. טובת הילד תהיה שיקול ראשון במעלה כאשר תתבצע האחריות ההורית. בהעדר הסכמה בין ההורים, יקבע בית המשפט את אופן מימוש האחריות ההורית והסדר ההורות לפי טובת הילד. זכותו של הילד, כי יישמע קולו עד כמה שגילו וכישוריו מאפשרים את הדבר".
הגיעה העת שממשלת ישראל תסביר מדוע אינה מיישמת את המלצות הוועדה.
