בחינת שיעורי ההצבעה במערכות הבחירות האחרונות מגלה כי עם ישראל הגביר את התעניינותו בפוליטיקה. בבחירות 2009 הצביעו רק 65.2% מהבוחרים, בבחירות 2013 עלה המספר ל-67.8%, ואילו בבחירות האחרונות הגיע שיעור ההצבעה ל-72.3%.
וכדי לבחון את השינויים בדפוסי ההצבעה בין מערכות בחירות אלה, חולקו המצביעים לארבעה מחנות: השמאל שהם תומכי הסכם רבין-ערפאת וההינתקות, הימין שהתנגד להם, החרדים, והערבים. בכל אחד מהמחנות נמנו כל(!) המצביעים השייכים למחנה, בלי תלות בהצלחת מפלגותיהם לעבור את אחוז החסימה. כך לדוגמה נכללו מצביעי עלה ירוק ו
אלדד יניב בשמאל, מצביעי אמסלם ואמנון יצחק בין החרדים, ואילו מצביעי
אלי ישי בבחירות האחרונות חולקו חצי-חצי בין הימין לחרדים.
לאחר שנמנו הקולות השייכים לכל מחנה, חולקו 120 המנדטים בין ארבעה מחנות אלה על-פי כללי באדר-עופר. יש להדגיש שחלוקה זו משקפת באופן כמעט מושלם את מספר הקולות להם זכה כל אחד מהמחנות, והיא מוצגת להלן:
בחירות 2009:
שמאל: 48 מנדטים
ימין: 46 מנדטים
חרדים: 15 מנדטים
ערבים: 11 מנדטים
בחירות 2013:
שמאל: 48 מנדטים
ימין: 42 מנדטים
חרדים: 19 מנדטים
ערבים: 11 מנדטים
בחירות 2015:
שמאל: 39 מנדטים
ימין: 54 מנדטים
חרדים: 15 מנדטים
ערבים: 12 מנדטים
יש לשים לב לתמונה הדומה למדי של תוצאות הבחירות ב-2009 וב-2013, לעומת השינוי העצום שחל בתוצאות בין 2013 ל-2015. בשתי מערכות הבחירות של 2009 ו-2013 זכה השמאל באותו חלק מהקולות, ואילו בבחירות האחרונות הוא איבד כמעט חמישית מכוחו. הימין לעומת זאת איבד לחרדים ארבעה מנדטים בין 2009 ל-2013, ואילו בבחירות הנוכחיות הם חזרו אליו, בתוספת של 8 מנדטים שעברו אליו מהשמאל.
המסקנה החד-משמעית היא שבבחירות הנוכחיות הוכה השמאל מכה קשה ביותר, ולאמיתו של דבר, מהשוואה לכל מערכות הבחירות בעבר (ולא רק לאלה של 2009 ו-2013), מסתבר שמעולם לא ירד השמאל לשפל כה עמוק.
הימין לעומת זאת עלה בין 2013 ל-2015 בלמעלה מ-25%, ומספר הקולות שקיבל בבחירות הנוכחיות זהה לסכום הקולות שקיבלו השמאל והחרדים יחדיו. לראשונה מאז הקמת
ש"ס, שכמעט כל מצביעיה היו מצביעי הליכוד בעבר, הצליח הימין להגיע להישג כזה, ורשם שיא היסטורי. (בבחירות של 1981, שהתקיימו לפני הקמת ש"ס, היו לימין יותר מנדטים מאשר לצרוף השמאל והחרדים).
וכשנרשמים שני שיאים היסטוריים כאלה, כשהימין (כמעט) מעולם לא היה חזק יותר, והשמאל מעולם לא היה חלש יותר, נראים ההסברים הנוכחיים בקשר לדבריו של גרבוז, או התנפלות התקשורת על נתניהו, קצת מופרכים.
ויתרה מזאת, בסקרים שנערכו מיד לאחר שהוכרז על הקדמת הבחירות, הרבה לפני גרבוז והבקבוקים, קיבל הימין בממוצע 56 מנדטים, השמאל קיבל 38 מנדטים, והחרדים (שכללו אז את מפלגתו של אלי ישי) קיבלו 16 מנדטים. לימין היו אפוא 2 מנדטים יותר מאשר לצרוף השמאל-חרדים, ומסתבר שמערכת הבחירות לא גרמה לעלייה בכוחו של הימין אלא דווקא לירידה, אם כי מזערית.
אי לכך הרבה יותר סביר להתבונן סביבנו, לזכור את הקטיושות והמנהרות של צוק איתן, ואת התמונות המזעזעות של הרוצחים המטורפים מדאעש, ולהבין שהם אלה שגרמו לשינוי. זו לא ההתנשאות שהייתה כאן תמיד, ולא השבטיות שרק הולכת ודועכת, אלא הגילוי מחדש של העובדה שהערבים הם אותם ערבים, היהודים אותם יהודים, והים אותו ים.
