רק כך יציל נתניהו את ישראל

ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר בפגישתו עם משה כחלון, מנהיג מפלגת "כולנו", כי יעמוד בהתחייבותו שהושמעה בערב הבחירות וימנה אותו לשר האוצר. את החדשה הזו מפרסם הארץ כעובדה מוגמרת. אבל מה שהארץ לא דיווח הוא שנתניהו אומנם הבטיח את המינוי, אך לא הבטיח שיעשה כל מה שניתן כדי לסייע לכחלון להצליח בתפקידו ולא יחזור על סדרת התעלולים שהתעלל ביאיר לפיד, שר האוצר בממשלתו הקודמת. נוכח הקשיים הלא-פשוטים בהרכבת הקואליציה, נתניהו תמיד יוכל לומר לכחלון, "הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים", כי היו לי הרבה קופצים על המציאה ורק מעט תיקים לחלק כדי להשביע את רצון כולם. וזו האמת: במתכונת של 18 שרים רוב חברי הליכוד החושקים בשררה המיניסטריאלית לא יוכלו לממש את שאיפתם וייאלצו להפסיד במרוץ ולצאת ממנו עם חצי תאוותם בידם. חשבון פשוט מציג את התמונה הכמעט בלתי אפשרית של חלוקת התיקים. נניח שכחלון ובנט יזכו כל אחד בשלושה תיקים. ליברמן לא יסתפק בפחות. ש"ס תתבע שניים, יהדות התורה תקבל תיק אחד. סה"כ 12 שרים, כך שלסבתא הטובה ביבי המופקדת על חלוקת הדייסה השלטונית ייוותרו רק 6 תיקים, והקומץ המצומק הזה לא יוכל להשביע את האריות הרעבים לטרף. פירוש הדבר - הרבה ממורמרים ייוותרו מחוץ לכר המרעה הממשלתי ובהרף עין יהפכו לכוח לחימה נגד נתניהו, שיוביל את הממשלה, כבר מימיה הראשונים, למאבקי כוח אלימים שיכשילו את היכולת לממש את המדיניות, תהא אשר תהא. פתרון יצירתי רוב הציבור הישראלי מאמין ביכולותיו של בנימין נתניהו לנהל סחר סוסים מהיר ולהקים ממשלת ימין קיצונית, בחלוקה כזו או אחרת של התיקים, אבל גם "הקוסם" נתניהו לא יוכל לרבע את המעגל ולפתור בהרף עין את ים הבעיות הכלכליות-חברתיות-ביטחוניות המסתער על חופי ישראל כמו צונאמי הרסני. כדי להיחלץ מן המצוקה הצפויה דרושה דרך יצירתית אחרת. בבחירות האלה קיים, בינתיים, רק מנצח אחד - בנימין נתניהו. הוא את שלו כבר השיג, אך אם הוא באמת רוצה להצליח וגם ששריו יוכלו למלא את תפקידם כהלכה, לטובת העם והמדינה, עליו לבחור בנתיב שלטוני שונה ולעשות כל מאמץ כדי להקים את ממשלתו בשילוב המחנה הציוני בראשות יצחק הרצוג. כי רק שילוב כוחות אמיץ ומנהיגותי כזה מימין ומשמאל יוכל לרפא ולאחות את השסעים הנוראים שנקרעו בבשר החי של החברה הישראלית ולאפשר חידוש מצעד החיים בדרך חדשה. רק נתיב כזה יוכל לשדר לכל העולם, מסר חד וברור, כי ישראל בחרה בדרך חדשה של פיוס לאומי ולא בנתיב הישן והרע של מלחמה.