עַל הַגָּלוּי וְהַנִּסְתָּר

עַל הַגָּלוּי וְהַנִּסְתָּר מאת: שמחה סיאני ניקוד: ד"ר אורי מלמד נִסְתָּר הוּא הָאֲפִיקוֹמָן עָטוּף מִמַּעַל וּמִתַּחַת, סָמוּךְ לְקָרְבַּן פֶּסַח מִזְּמַן... בֵּין הָאֵשׁ לַצַּלַּחַת. אִכְלוּ רֵעִים, אִכְלוּ לָשֹׂבַע! שֶׂה תָּמִים זֶה לְעוֹלָה; מַצָּה וּמָרוֹר אִכְלוּ בְּרֹגַע, גַּם אִם אֵשׁ מִסָּבִיב כְּבָר עוֹלָה. אֵין זוֹ חִנְגַּת יָוָן בְּתֹם סְעוּדָה, שֶׁבָּהּ מְחַלְּקִים דִּבְרֵי מְתִיקָה; בֶּן-מַצָּה הוּא לָנוּ תִּזְכֹּרֶת מְעִידָה עַל מָסֹרֶת נִיסָן זֹאת הָעַתִּיקָה. וְהַיּוֹם, כַּאֲפִיקוֹמָן זֶה דָּמִינוּ, אַךְ לֹא כָּרוּךְ בְּמַפִּית רְקוּמָה - חֵרוּת נֵצַח מְסַמֵּל עֲבוּרֵנוּ וְגָלוּי לְכָל יְהוּדִי בָּאֻמָּה. חָצִינוּ מִדְבָּר וְהִגַּעְנוּ בָּרֶגֶל אֶל אֶרֶץ אָבוֹת, בָּהּ נִשְׁפָּךְ דָּם רָב; הֵרַמְנוּ כָּאן נֵס וְגַם דֶּגֶל וּבַיִת בָּנִינוּ בַּקֹּר, בַּשָּׁרָב. לֹא דָּם יְסַמֵּן עוֹד בַּפֶּסַח דַּלְתֵּנוּ מִזַּעַם אוֹיְבִים שֶׁשִּׂנְאָה בְּלִבָּם; נְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הַגּוֹלִים, אֲחֵינוּ וְנָסֵב לְשֻׁלְחַן הַחֵרוּת בְּקִרְבָּם. וְאַחַר שֶׁנַּקְשֶׁה קֻשְׁיוֹת עַד 'דַּיֵּנוּ' וְנִשְׁתֶּה יַחְדָּיו יֵין אַרְבַּעה כּוֹסוֹת נַגִּישׁ הַקִּנּוּחַ - שֶׁיֶּעֱרַב לְחִכֵּנוּ אֲפִיקוֹמָן - אוֹתוֹ נִּשְׁמֹר לְדוֹרוֹת! מהו "אפיקומן"? אחת השורות הסתומות יותר בהגדה של פסח היא: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". מהו האפיקומן שמדובר בו ולְמה הכוונה שאין מפטירין אותו? הרי כולנו יודעים שצריך לחפש את האפיקומן כדי לקבל מתנה. "אפיקומן" הוא מושג יווני שמשמעותו חגיגה הנערכת לאחר הסעודה. זהו צירוף של שתי מילים יווניות: אפי = על, בתוך. קומיוס = הילולה, תהלוכת ליצנים אפיקומיון (EPIKOMION). פירושה המקורי ביוון הקדומה הוא: שירֵי הילולה. לאחר המשתה, יצאו ליצנים אל מחוץ לאולם המשתה להתהולל בתהלוכה חגיגית ועליזה. תוך כדי הליכתם היו עוברים מבית לבית ומביאים לחבריהם דברי מתיקה רבים ויין. לעומת זאת, סדר ליל פסח אצלנו, היהודים, נראה שונה ואפילו הפוך: עם עריכת קערת הסדר, מכניס עורך הסדר בתוך מפת המצות, שלוש מצות. את המצה האמצעית הוא בּוֹצֵע לשניים, במסגרת הסימן "יחץ", ואת החלק הגדול יותר, הוא מצפין לאפיקומן. כאשר בית המקדש היה קיים, היה נאכל קרבן הפסח בסוף הלילה עם מצה, והיה אסור לאכול אחריו דבר! כפי שנאמר במשנה (פסחים י, ח): "אין מפטירין אחַר הפסח אפיקומן". זכר לאותה אכילה, נוהגים בימינו לאכול את מצת האפיקומן בסוף ליל הסדר, גם כאשר אין מקריבים את קורבן הפסח, ולאחר אכילה זו אין אוכלים דבר! כל זה בתנאי שעורך הסדר מוצא את האפיקומן שהצפין, כאמור. מה עושה עורך הסדר כאשר מתברר לו שהאפיקומן נעלם? על-פי מה שרבי אליעזר אמר (בתלמוד הבבלי מסכת פסחים דף ק"ט עמוד א): "חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא יישנו". בלית ברירה נאלץ, אותו עורך סדר לנהל משא-ומתן עם הילד/ה שחטף/פה את האפיקומן והסוף הוא כולו טוב: הילד/ה מקבל/ת את המתנה שביקשה, ועורך הסדר מקבל את האפיקומן לידיו בחזרה. מתברר, שהאפיקומן ביהדות מייצג את אותה מצה שהמסובים אוכלים בסוף הסדר, כדי למנוע את אותה הילולה עם דברי מתיקה ויין שכונתה "אפיקומן", בזמן הקדום ביוון.

דיון משפחתי

ניתן להעלות דווקא את נושא הקינוח, נושא שלא דנים בו בפסח. בדרך כלל נוהגים לספר על סיפור יציאת מצריים, על היותנו עבדים, על הסבל אותו סבלנו מידם של הנוגשים המצרים ועל הנס הגדול שקרה לנו שהפכנו להיות בני חורין. קינוח, הוא כידוע דבר רצוי וטעים, המוגש בתום הארוחה וזאת כדי להשאיר טעם מתוק בפה, וכל המרבה בהגשת קינוחים מסוגים שונים, הרי זה משובח. אפיקומן, כאמור, הוא קינוח אחרי סעודה. נציב בפנינו תמונה של אותם יוונים שאנו רואים בסרטים, יושבים בהסבה על כרים וכסתות מסביב לשולחנות נמוכים ולבושים במיטב מחלצותיהם. נערות צעירות ויפות מחוללות בפניהם לצלילי נבל, תוף ומצלתיים..., והם מגישים לפיהם אשכול ענבים אדום, עסיסי ו"קוטפים" בשפתיים תאבות מהשדרה ענב ענב... ואחר כך שותים יין אדום מתוך גביעי כסף ענקיים. המשרתים, אף הם לבושים בבגדי חג, מגישים להם דברי מתיקה על מגשי כסף וזהב, והם מעונגים, צוהלים ואוכלים אפיקומן. מי יכול להרשות לעצמו מסיבה שכזאת? רק אנשים בני חורין שהכסף נמצא בכיסם, אך בשום פנים ואופן לא אנשים דלים ועניים הנתונים למרוּת השלטון. חג הפסח, נקרא גם חג החרות ולא בכדִי. את סמל זבח פסח שהקריבו בבית המקדש, אכלו עם מצה, לאות תודה לקב"ה שהוציאנו מעבדות לחרות. אנו אוכלים את אותו שבֵר מצה - האפיקומן, שהוא הקינוח, בתום הארוחה כדי שטעם המצה בלבד יוותר בפינו, שהוא אף מתוק מדברי מתיקה. שכן, החרות שמסמן אפיקומן זה מתוקה מכל מתוק, וטעם המצה בתום ארוחה דשנה, מזכיר לנו שחֵרות זו לא באה לנו אלא ביסורים ובעשרות שנות נדודים, עד שהגענו לחיות כבני חורין בארץ המובטחת - זו ארץ ישראל. מסובים סביב שולחן הפסח גם ילדים, וילדים נרדמים ליד שולחן הפסח מעייפות, משיעמום... ולעיתים מציקים ומפריעים למבוגרים הקוראים את תוכן ההגדה, לכן יצרו כעין משחק: מחביאים את האפיקומן, ועד סוף ליל הסדר צריכים הילדים לעשות תחרות ביניהם, מיהו זה שימצא את האפיקומן הנסתר. משחק זה מותיר את הילדים ערים ובשעת קריאת ההגדה, הם תרים ומחפשים בכל הבית היכן מוסתר האפיקומן. הטירחה למציאת האפיקומן אינה לשווא, כי אותו ילד שמצא את האפיקומן, זוכה במתנה אותה הוא בוחר שיקנו עבורו! עתה, במסגרת השִׂיח המשפחתי, נוכל להסביר לילדים (ולמבוגרים כאחת) מהו האפיקומן? מדוע הוא נחשב לקינוח? ואיך מציאת האפיקומן והמתנה בצדו, יכולה לפתוח צוהר ללימוד תולדות עַם ישראל וההערכה הרבה לאכילת אותו קינוח, המסמל את חרות עַם ישראל כיחיד וכאומה.