כשתעלם בישראל תרועת פסטיבל הבחירות ויוחזרו הבקבוקים למחזור והאוטובוסים לחניונים יוותרו בסביבה - מיודעינו האיומים הביטחוניים. חלקם מתחת לפני השטח, אלו שבשלים למימוש ואלו שבשלבי הצמיחה.
האיום האירני ככל שנהפוך בסל האיומים על ביטחון ישראל נמצא את אירן באלה הישירים וגם בעקיפים. אירן מהווה את מערכת ההפעלה של מכלול האיומים על ביטחונה של מדינת ישראל. אירן הקונבנציונלית, המתעצמת באמל"ח מתוצרת עצמית ומרכש בין לאומי, אירן הבוחשת במדינות האזור מפילה ובונה משטרים, אירן שבקושאן שלה יש את משחק המלכים והיא מנהלת את האינטרסים שלה על הלוח המשובץ כקדמה דנן. אירן המתגרענת בתהליך מפותל ונחוש ותואם אינטרסים גלובליים של המעצמות בין אם יודו בכך ובין אם לא.
כעת הזמן להתמרכז, לקרוא את המפה האזורית ואת כלל הגלובוס ולהתכונן לבאות.
אסטרטגיה משולבת האסטרטגיה של אירן נבונה ויעילה. פעילות בו-זמנית של בניית כוח קונבנציונלי חסר תקדים, השגת יכולת שיגור בליסטית לטווחים ארוכים שמאפשרות נשיאה של רש"ק גרעיני שבדרך.
במקביל עוסקת אירן באינטנסיביות בהשתלטות דה-פקטו על משטרים ו/או ארגונים במזרח התיכון בדגש על סובב ישראל. חיזבאללה בדרום לבנון שמהווה עוצבה אירנית, מצויד בעשרות אלפי טילים ורקטות למגוון טווחים שמכסים את ישראל כולה. חיזבאללה בעיצומו של מעבר מתפישה הגנתית להתקפית, החזיר למוצבי קו העימות עם ישראל,מאות לוחמים שאומנו במתכונת קרובה ל"קומנדו", פריצת מערכי הגנה והשתלטות על יעדים מיושבים.
החמאס ברצועה משתקם במהירות מהחורבן שהיה מנת חלקו כתוצאה ממבצע "צוק איתן", עוסק במרץ בשיקום מנהרות התקיפה ובשדרוג מערך הטילים שלו.
לשתי זרועות אירניות אלו יכולת שיגור של מגוון טק"ק בהיקף של כאלף יחידות ליום לחימה וצה"ל ייאלץ לייצר פתרונות למסה הזאת מעבר לאמצעי היירוט שברשותו.
אירן גם בוחשת בכאוס הסורי, ערה לפוטנציאל שמתהווה במדינה השסועה הזאת ואורבת להזדמנות לספח אל תחום השפעתה את מה שיוותר מסוריה. בכך הפכה בהכרח לקבלן הביצוע של ארה"ב כנגד דאעש והמשטר האסדי תוך הפעלת קבלן משנה – החיזבאללה.
אירן כאיום אזורי בעוד "החותים" בתמיכת אירן, משלימים את כיבוש צנעה ומאיימים להשתלט על תימן כולה - ארה"ב נעלמה מזירת הלחימה ומנסה לצאת מידי חובה באמצעות מלמול שבקע מהבית הלבן על כי הם "תומכים לוגיסטית ומודיעינית" במדינות שמאוימות מהמצב שייווצר אחרי שהחותים, קרי אירן ישבו על פתחם של מיצרי בב-אל-מנדב.
מאחר שמדינות המפרץ אינן יורדות לעומקו של ההיגיון האמריקני (והם לא לבד בסיטואציה הזאת) ומאמריקה לאכזבתם לא תבוא הישועה, יזמה ערב הסעודית מתקפת נגד בשיתוף מדינות המפרץ, ירדן ומצרים כשהאירנים מאיימים ב"השפעה קשה על האזור כולו" אם המתקפה הזאת לא תיעצר.עד לסיום כתיבת שורות אלו לא נראה שהקואליציה הנ"ל מתרשמת מאיום זה והמצב הפך לנפיץ ומתדרדר למלחמה אזורית כוללת.
ההיבט הישראלי אחת מהמשמעויות המרכזיות של השתלטות זו הינה סגירת תנועת מלקחיים על ישראל. לחותים מופעלי אירן יכולת סגירה של מיצרי בב-אל-מנדאב, סגירה שחוסמת מפני ישראל את נתיב הים הדרומי על כל המשתמע מכך. האתגרים שמייצרת אירן לביטחונה של ישראל מורכבים ביותר ויכולת ההתמודדות של ישראל עם אתגרים אלה מוגבלת.
נכון שישראל אינה לבדה ומדינות אחרות באזור חולקות עימה חשש משותף, בוחנות בדאגה את מהלכי אירן ותוצאותיהם והיתרון של המצב הזה בא לידי ביטוי בשטח בדמות הברית האסטרטגית והצבאית שנכרתה בינה לבין המדינות הנ"ל.
הדילמה של שוטר העולם המפתח ליצירת מצב תואם צרכי ישראל, סעודיה, מדינות המפרץ, ירדן ומצרים נמצא בידי ארצות הברית. ארה"ב, כתוצאה ממדיניותה הפתלתלה והמעורפלת במזרח התיכון בפרט ומול העולם המוסלמי בכלל תמרנה את עצמה למצב של ניגוד אינטרסים כשהיא מגייסת את אירן אל מול השחקן הנוסף בזירה – אל קאידה/דאעש ושות' - כמענה צבאי-יבשתי עיקרי ומנגד סופגת לחצים ודרישה של בעלות בריתה מערב הסעודית, מדינות המפרץ וישראל לבלום את התעצמותה והתפשטותה של אירן, פעילות שמהווה איום ישיר על בנות ברית אלו כאשר מעל כל זה מרחפת סוגיית ההתחמשות הגרעינית של אירן. התנהלותה של ארה"ב במשא-ומתן שמתקיים עם אירן למנוע ממנה יכולת צבאית גרעינית מעוררת לא מעט תמיהות בקרב בעלות בריתה.
את הקשר הגורדי-אירני ארה"ב לא תפתור באבחת חרב אך גם התרה מבוקרת של הקשר הזה לא נראית אפשרית כך שהולכת ומתהווה מעין פשרה שתהיה רעה לרוב המעורבים בקונפליקט הזה, פשרה שככל הנראה תהיה טובה רק לאירן.
קשה להימנע מהמחשבה שארה"ב הולכת ותופסת בנחישות משונה את המשבצת של אותו היהודי מהבדיחה החבוטה שגם אכל דג רקוב, גם קיבל מלקות וגם גורש מהעיר וישראל עלולה למצוא את עצמה בתפקיד המסורתי של השעיר לעזאזל.
