הרבה סיבות טובות יש ל
בנימין נתניהו לשאוף להקמת ממשלת אחדות, ואחת החשובות שבהן היא לסכם עם הרצוג, שאחד השרים מטעם מפלגתו של הרצוג יהיה
זוהיר בהלול שימונה לתפקיד שר התרבות והספורט (בתקווה שבהלול יאות לקבל עליו את התפקיד כמובן).
כדי כך חשוב וראוי הדבר מבחינת נתניהו בפרט והמדינה בכלל - עד שכדאי שנתניהו יביע נכונות למנות את בהלול לתפקיד שר - אפילו על חשבון מכסת שרי הליכוד - אם לא יהיה מוצא אחר.
מהלך כזה של נתניהו יתרום רבות לטיפול במשקעים הקשים שהותירה אחריה מערכת הבחירות, שאחד משיאיה היו התבטאויותיו הקשות של נתניהו כלפי הערבים סמוך ליום הבחירות.
יוזמה מעין זו של נתניהו בכוחה להביא לא רק להרפיית מתחים בין יהודים וערבים בארץ, אלא גם להרגעת העולם - בעיקר האמריקנים - שביקרו קשות את נתניהו, ואת הדמוקרטיה הישראלית בכלל, בשל התבטאויותיו כלפי המיעוט הערבי.
גם עניינית אין מי שיבקר ברצינות את התאמתו של זוהיר בהלול לתפקיד שר התרבות והספורט - בוודאי שר הספורט.
אם נתניהו חרד למורשתו ולאופן שבו ההיסטוריה תשפוט אותו - ראוי שיעשה מאמץ של ממש להתקרב אל ערביי ישראל באמצעות צירוף שר ערבי אחד או יותר לממשלתו.
