ב-2011, זמן קצר לאחר פרוץ האביב הערבי שהוביל לחורבן סוריה, יצא לאור ספרו של אורי שגיא בשם היד שקפאה. הספר עוסק בשאלה כיצד "לקתה" ממשלת ישראל בחוסר ראות, "והחמיצה" את השלום עם סוריה תמורת רמת הגולן. נזכרתי בכך לאור דבריו האמיצים של ראש הממשלה הנבחר
בנימין נתניהו טרם היבחרו: "אני חושב שכל מי שהולך להקים היום מדינת פלשתינית ולפנות שטח, נותן שטח התקפה לאיסלאם הקיצוני נגד מדינת ישראל. זו המציאות האמיתית שנוצרה כאן בשנים האחרונות. מי שמתעלם מזה טומן את ראשו בחול". הקמת המדינה האיסלאמית על חלק משטחי סוריה ועירק והתפשטותו של ארגון "המדינה האיסלאמית" גם לסיני ולוב עלולים להוות גורם מאתגר רב עוצמה לביטחון ישראל.
באפריל 2014 חתמו חמאס והרשות הפלשתינית על הסכם פיוס. מתוקף הסכם זה הוקמה ממשלת פיוס לאומי שלראשונה זה שבע שנים שלטה להלכה גם ברצועת עזה וגם בשטחי A ביהודה ושומרון. ממשלת הפיוס הורכבה מאנשי מקצוע ברובם ותוכננה לשמש ממשלת מעבר עד לקיום הבחירות למועצה המחוקקת הפלשתינית ולנשיאות שהיו אמורות להיערך בינואר 2015. באופן "בלתי צפוי", בחר גם הפעם יו"ר הרשות מחמוד עבאס לדחות את הבחירות לתאריך בלתי ידוע בשל הבחירות בישראל. מאז ינואר 2006, עת זכה חמאס ברוב של המושבים במועצה הפלשתינית, לא נערכו בחירות חדשות. מינואר 2010 נדחו הבחירות שוב ושוב. גם הבחירות לנשיאות נדחו שוב ושוב, למרות שהיו אמורות להתקיים כבר ב-2010, לאחר שהללו שבהן זכה מחמוד עבאס התקיימו בינואר 2005.
דחיית הבחירות ברש"פ נובעת מכך שליו"ר הרשות יש סמכות במקרים חריגים לדחות לזמן קצוב את הבחירות. בפתח חוששים, ובצדק, שגם בבחירות הקרובות עלול הזרם האיסלאמי המורכב מחמאס, הג'יהאד האיסלאמי וארגונים ג'יהאד קטנים יותר לגבור על פתח בבחירות וכלל לא בטוח שהנשיא הבא יהיה מקרב הפתח. סקרים עדכניים הנערכים מעת לעת ברשות על-ידי מכוני מחקר שונים, כולל סקר של המרכז הפלשתיני למדיניות ולמחקרי סקר בראשות ד"ר ח'ליל שקאקי, מראים כי בהתמודדות בבחירות בין מחמוד עבאס לבין איסמאעיל הנייה, עשוי האחרון לגבור על מחמוד עבאס ולהוות "הנשיא" הבא של "המדינה" הפלשתינית. מן הסקר גם עולה כי 79 אחוז תומכים בדרך ההתנגדות של חמאס, 80 אחוז מהציבור הערבי ביו"ש וברצועת עזה תומכים בהמשך "פיגועי הבודדים" נגד ישראל, ו-60 אחוז מתנגדים ליוזמת שלום המבוססת על מתווה קלינטון. יש עוד נתונים מעניינים העולים מסקר זה, אך המסקנה היא אחת: בעת הזאת, בכל שטח שיפונה בהסדר עתידי עם הרשות הפלשתינית, ישלוט בסופו של דבר, בשם הדמוקרטיה שאמריקה כל כך קידמה באזור, חמאס.
נוכח כל אלה נשמעים דבריו של סאאב עריקאת מ-18 במארס, שפורסמו בין היתר באתר חמאס "פלשתין אלאן", מגוחכים קמעה. לדבריו "בחירת הציבור הישראלי מעידה כי אין שותף (ישראלי) לתהליך השלום. הוועד הפועל (באש"ף) בישיבתו מחר עומד לקבל החלטה על הפסקת התיאום הביטחוני, בחינה מחדש של היחסים עם ישראל והמשך הצעדים הדיפלומטיים בתחום המוסדות הבינלאומיים". החלטה ברוח זו אכן התקבלה, ואבו-מאזן הוסמך ליישמה כשיראה זאת לנכון. כמו-כן הם הוחלט (בפסקה האחרונה) להעמיק את הקשר עם חמאס והג'יהאד האיסלאמי סביב הסכם הפיוס ביניהם ולפעול ביחד לקידום מערכת בחירות למועצה המחוקקת הפלשתינית. התיאום הביטחוני עם הרשות אכן חשוב לנו, אך הוא גם אינטרס פלשתיני ומסייע לרשות למנוע הפיכה שלטונית של חמאס, מן הסוג שהתרחש בעזה ב-2007.
התגובות בחמאס אף הן היו צפויות. דובר חמאס משיר אלמצרי התבטא באתר "עזה אלאן" ב-19 במארס 2015 כי בחירת נתניהו לא תשפיע על המשך ההתנגדות של חמאס ושאר הארגונים. הוא הזהיר את נתניהו מפני הרפתקה נוספת בעזה וסיכון חיים מיותר, וקרא "להנהגת חמאס, הנהגת הרשות הפלשתינית ונשיא הרשות מחמוד עבאס לנטוש את דרך ההסדר והשיחות ולחזור (לתפיסת) הגוש הלאומי ולחיק העם". יום קודם לכן היו באותו אתר קריאות כי למעשה אין הבדל בין נתניהו להרצוג לגבי יחסם לפלשתינים, וכי האפשרות למלחמה בעזה בעתיד קיימת ללא קשר לתוצאות הבחירות בישראל. עזאת אלרשק צוטט ב"פלשתין אלאן" כי בחירת נתניהו מהווה את סופה של דרך המשא-ומתן, וכי יש לבחור בהתנגדות לסוגֶיה ובראשם ההתנגדות המזויינת.
איסמעיל הנייה סגנו של ח'אלד משעל אמר כי בעקבות הבחירות יש להתאחד סביב האינטרס הלאומי.
ניתן אפוא לקבוע כי רוב הציבור הפלשתיני ביהודה ושומרון וברצועת עזה אינו תומך במחמוד עבאס ובארגון פתח. התפיסה היא כי התיאום הביטחוני ודרך המו"מ עם ישראל חייבים להיפסק, שכן הם מנוגדים לרצונו של העם הפלשתיני. גם אם קיימת נכונות מצד כשליש מהאוכלוסייה הפלשתינית להסכם פשרה על בסיס מתווה קלינטון, הרי שאין אף מנהיג פלשתיני המסוגל ליישם אותו. בתנאים שנוצרו, אין מנוס אלא מהקפאת חזון שתי-המדינות ושימור הסטטוס קוו כאפשרות המועדפת, עד לשינוי הנסיבות בחברה הפלשתינית.
