בימים האחרונים אנו עדים לחזרתם של הטיעונים כנגד החוסר יציבות השלטונית, חוסר יציבות שמקורה בשיטת הממשל. כתוצאה מכך, אנו עדים לחזרתם של הקולות הקוראים לשינוי שיטת הממשל וזאת בכדי להשיג את היציבות הכל כך חסרה כאן.
אחד הטוענים בצורך לשינוי בשיטת הממשלה הוא נשיא המדינה ראובן ריבלין אשר הגדיל ראש ואף הציע רעיון. לפי הרעיון שהוא הציע ראש המפלגה הגדולה הוא זה שירכיב את הממשלה ובכדי להפיל אותו יהיה צורך ברוב מיוחד.
הרעיון של הנשיא מצטרף למספר רב של רעיונות שנשמעו במרוצת השנים, רעיונות שהם רעיונות קוסמטיים שלא יצליחו להשיג את היציבות המיוחלת.
השינוי המוצע הסיבה לכך שהרעיון של הנשיא הוא רעיון חסר תוכן היא דיי פשוטה: מתן מלאכת ההרכבה לראש הרשימה הגדולה ביותר לא מבטיח שהממשלה תוכל לתפקד, לא מבטיח שיהיה לממשלה רוב בהצעות בכנסת או שיהיה לה מספיק כוח בכדי לשרוד בשלום הצעות להפלתה.
לדוגמה: נניח שהשינוי הזה היה תקף כבר בבחירות 2009 כאשר קדימה קיבלה מנדט אחד יותר מהליכוד, על-פי הצעה זו הגברת
ציפי לבני הייתה אמורה להקים ממשלה עם 28 המנדטים שקיבלה
1, בפועל ולאור התמיכה שזכתה בזמנו להקמת הממשלה משאר הסיעות ניתן להסיק כי גם אם לבני בסופו של יום הייתה מצליחה להקים ממשלה למרות כל הקשיים, הסיכוי שהממשלה הייתה מחזיקה זמן רב הם אפסיים.
השינוי הרצוי - שינוי כולל של השיטה בניגוד להצעתו של הנשיא ולהצעות קודמות שהועלו ואף יושמו (כגון העלאת אחוז החסימה) ברצוני להציג שינוי אחר, שינוי גדול יותר, שינוי כולל של השיטה: מעבר משיטת ממשל פרלמנטרית לשיטת ממשל נשיאותית.
מעבר משיטת ממשל פרלמנטרית לנשיאותית יבטיח את היציבות שהמדינה כה זקוקה לה (שכן, הנשיא וממשלתו לא יוקמו על בסיס רסיסי מפלגות) אלא גם יבטיח שיפורים נוספים על פני המצב השורר היום.
הפרדת רשויות: בשיטת ממשל נשיאותית הנשיא נבחר ישירות על-ידי העם ואינו כפוף לרשות המחוקקת, ממשלתו - שריו והקבינט שלו נבחרים על ידיו כמינוים מקצועיים ולא מתוך הפרלמנט (כפי שקורה בשיטה הנהוגה כיום), לעובדה שראש הממשלה והשרים אינם חברי כנסת יש יתרון נוסף על חוסר הכפיפות לרשות המבצעת והוא כזה: כיום, שר שהוא חבר כנסת נאלץ לחטוא לאחד מתפקידו- אם הוא שר פעיל אז ככל הנראה הוא לא פרלמנטר/מחוקק פעיל ואז הוא סתם תופס תקן של מחוקק(אותו דבר תקף גם לראש הממשלה, הוא תופס תקן של מחוקק למרות שאינו פעיל כמחוקק כלל) ואם הוא מחוקק פעיל, אז כנראה הוא לא מבצע את תפקידו כשר.
יציבות: יציבותה של הממשלה מובטח מעצם העובדה שהיא נפרדת מהרשות המחוקקת, הרשות המחוקקת אינה יכולה להפיל אותה ואת הראש שלה על-ידי הצבעות אי-אמון.
צמצום תפקידי השר: כאשר הממשלה מורכבת על דעתו הבלעדית של הנשיא וללא כל התערבות של רסיסי מפלגות, סביר להניח שהנשיא יבנה ממשלה הבנויה על שרים שבאמת צריך וללא תיקים פיקטיביים שנועדו רק בשביל לרצות את מרכיבי הקואליציה.
איחוד מפלגות למספר גושים עיקריים: איחוד מפלגות לשתי גושים עיקריים לא יאחר לבוא וזאת מסיבה פשוטה מאוד. במצב של מנצח אחד שלוקח את כל הקופה למפלגות יהיה יותר קל להציג מועמדים כאשר הן תחת מנגנון אחד גדול ומשומן.
בנוסף לשינוי השיטה משיטה פרלמנטרית לשיטה נשיאותית ישנו צורך לשנות עוד דבר אחד:
בחירה אזורית לכנסת: ישנו צורך להגדיר מחדש את הבחירות לרשות המחוקקת, לא עוד רשימות ארציות, אלא בחירות של נציגים אזוריים, נציגים אשר יבחרו על-ידי מצביעים באותו אזור גאוגראפי.
לדוגמה: תושבי באר שבע והסביבה יבחרו בנציג משלהם לכנסת, תושבי תל אביב והסביבה יבחרו נציג משלהם לכנסת וכו'(כמובן, שהחלוקה של מספר נציגים פר אזור וחלוקה לאזורים תהיה שונה מהדוגמה הנ"ל) – מצב זה יגרום לכך שהנציג הנבחר ידאג לבעיותיהם של התושבים שבחרו בו.
