המאמר נכתב לפני יום שלישי הגורלי. יש סמליות מוזרה שדווקא ביום שלישי הקרוב, לרוע מזלה של ישראל: ייתכן מאוד שהמערב וארה"ב בראשו יחתמו על הסכם גרוע עם אירן, וכל המצב הגיאופוליטי ישתנה באחת. אם מזלנו לא יאיר לנו פנים, הרי שביום שלישי עלול הימין להוכיח שרק הוא יכול: הכרה בינלאומית בהיותה של אירן מדינת סף גרעינית. גם הפעם יהיה זה ניצחון סוחף של נתניהו וחבריו, דא עקא יהיה זה נצחון פירוס. אם תסריט האימים הזה ימומש, על ראשם של נתניהו, הליכוד ו
הבית היהודי תרבוץ אחריות כבדה מאוד. אם אומנם ההיסטוריה חומדת לצון, יהיה זה המחנה הלאומי בראשות נתניהו שהביא עלינו אסון זה.
במשך כל שנות כהונתו של אובמה כנשיא ארה"ב, גם אם הוא יירשם בהיסטוריה כאחד הגרועים שבנשיאים של הדמוקרטיה הגדולה בעולם, נתניהו כראש
ממשלה בחר להתקוטט עמו, להשפילו, אפילו לצחוק ממנו. מומחים ישראלים ופוליטיקאים השייכים למחנה הלאומי, בתמיכה גדולה של חלקים נרחבים בציבור, הבטיחו לנו שיהיה בסדר. מה שעלול להתגלות אל מול עינינו המשתאות הוא שנשיא ארה"ב החליט ללמד לקח דווקא את בעלת הברית החשובה ביותר שלה במזרח התיכון.
בפעם הראשונה ישראל מצאה את עצמה בודדה לחלוטין במלחמתה נגד פרויקט הגרעין האירני. אם בעבר ארה"ב הייתה המשענת הנוחה ביותר הקיימת, אם כי לא המושלמת, הרי שנתניהו וחבריו הצליחו להרוס אותה במו-ידיהם על-ידי מדיניותם מול הממשל האמריקני. לישראל אין חברה קרובה ממש בנושא האירני. פניית נתניהו לנשיא רוסיה ולראש ממשל הודו למען יסייעו בסיכול ההסכם המתגבש בשוויץ, זה לעג לרש. אף מעצמה, אף מדינה משפיעה בזירה הבינלאומית, אינה מוכנה להקשיב יותר לישראל. יטענו יודעי דבר שישראל צודקת לחלוטין במאבקה נגד תוכנית הגרעין האירנית, נגד המדינה המייצאת טרור מספר אחת בעולם, וטענתם תהיה, כאמור, צודקת. אלא שנתניהו וחבריו שכחו שלפעמים צריך להיות חכם ולא צודק.
בכייה לדורות גם אם הפוליטיקאים מן הימין יטענו שאין כל קשר בין הסוגיה הפלשתינית לבין אירן, המציאות לא תשתנה. אובמה ננעל על מטרה אחת מאז הפיכתו לנשיא ארה"ב: להביא לסיום הסכסוך בין ישראל לבין הפלשתינים כאשר בסוף הדרך תוקם מדינה פלשתינית. נתניהו הסכים לנוסחה זו. נאום בר-אילן וההבהרות שלאחר הבחירות בישראל שדבריו במערכת הבחירות נגד מדינה פלשתינית והתחייבותו שהיא לא תוקם במשמרת שלו, הובנו שלא כהלכה - כל אלה מצביעים על הסכמתו העקרונית של ראש הממשלה לנוסחה האמריקנית. אלא שהמציאות תמיד חזקה יותר מאשר כל רטוריקה. נתניהו חזר אל הימין הקיצוני, הבלתי מוכן לכל פשרה, והתוצאה מונחת בפנינו. התבטאויותיו של אובמה ואנשים בתגובה לדברי נתניהו במערכת הבחירות נגד מדינה פלשתינית, על נאומו בקונגרס למרות בקשות הממשל האמריקני להימנע מכך, כל אלה הם ללא תקדים בדיפלומטיה שבין שתי המדינות. הנזק שנתניהו והימין גרמו לעצם היכולת של ישראל להידבר עם הממשל בנושא האירני הוא ללא ספק בכייה לדורות, אם חלילה ההסכם הגרוע עם אירן ייחתם.
בצדק טוענים אנשי שלומו של נתניהו שהצליח, יחד עם שר הביטחון לשעבר,
אהוד ברק, לשים את הסוגיה האירנית בראש סדר היום העולמי. המהלכים הדיפלומטיים שנועדו לאותת לעולם שישראל לא תירתע ממהלך צבאי רחב היקף אם לא יינקטו הצעדים הנדרשים נגד אירן גרמו למעצמות להטיל סנקציות קשות נגד אירן. אלא שהסנקציות הללו לא הגיעו לכלל מימוש בפועל, היינו קריסתה הכלכלית של אירן שתוביל להזנחת תוכנית הגרעין, אלא למו"מ בינה לבין המעצמות. ובדיוק בנקודה קריטית זו נתניהו כשל כישלון איום ונורא. סירובו והתמסרותו לגחמות הימין הקיצוני בסוגיה הפלשתינית השניאו אותו עוד יותר בעיני הממשל האמריקני. חוסר היכולת של נתניהו להידבר בצורה אופטימלית עם הממשל, הכעס הקשה של אובמה וממשלו, כל אלה מנעו אפשרות ריאלית ממש לתאם את הצעדים הדרושים למניעת הפיכתה של אירן למדינת סף גרעינית. זו טעות טרגית.
הקוביות, למרבה הצער, נזרקו וארה"ב והמערב דוהרים אל עבר הסכם גרוע למדי עם אירן, אם אומנם יתברר שמה שישראל הרשמית טוענת נכון. אם תסריט בלהות זה יתממש, נתניהו וחבריו מן הימין יהיו חתומים לעד על אחת האיוולות הנוראיות של ההיסטוריה. "רק הליכוד יכול" או "רק הימין יכול" יתבררו, לאסוננו, כאמרות נכונות.
