כמה מלים טובות על "ממרי"

חולשתה של ההסברה הישראלית היא בבחינת מחלה כרונית שטרם נמצא לה מרפא. ניתן לומר, מבלי להסתכן בדבר דיבה, כי ממשלות ישראל לדורותיהן לא השכילו להקנות לממד הדיפלומטיה הציבורית את המשקל החיוני, בפרט בנסיבות שבהן הקרב על התודעה מהווה ממד מרכזי שיש לו השפעה של ממש על מעמדה הבינ"ל של ישראל. בתוך הריק הבלתי נתפס הזה התמקם גוף וולונטרי המוכר בשם "ממרי" (THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE) אשר שם לו למטרה לנהל מעקב שוטף אחר התקשורת הערבית והאסלמית בנושאי פוליטיקה, אידיאולוגיה, דת, חברה וכלכלה. "ממרי" הוא מוסד ייחודי שתפוקותיו יש בהן כדי להוות מאגר תחמושת עתיר פוטנציאל מהבחינה ההסברתית, הדיפלומטית והאקדמית. לעתים קרובות מזמן גוף זה נכסים הסברתיים יקרי ערך החושפים גם את שורשי העויינות התהומית והלכי הרוח המתריסים גם מצד גורמי "מיינסטרים" בעולם הערבי והאסלמי, כלפי ישראל, הציונות והיהדות. בתור שכזה, הוא מהווה מכפיל-כוח עבור מערך עיצוב התודעה הישראלי, יעד האמור להיות משאת נפש של קברניטי המדינה. בתור שכזה, פעילותו של "ממרי" ראויה להחשב כמלאכת קודש במציאות הזויה שבה מנסים להלך עלינו אימים כאילו העולם כולו נגדנו. דווקא על-רקע זה, נשמעו בימים האחרונים צלילים צורמים, שלא לומר "הטלת רפש" וכפירה בעיקר, מצד העיתונאי נחום ברנע במאמר ב-ידיעות אחרונות" (23 מארס 2015), כלפי "ממרי". בראייתו של ברנע, "ממרי" הוא "עמותת הלשנה" שמה שמעסיק אותה הוא "מה כתב פלוני באיזו רשת חברתית, מה אמר פלמוני בערוץ כלשהו, מה פלט אלמוני בחוג בית" ! עוד הוסיף, "פרנסתן בנויה על מילים, מילים, מילים. כאילו אנחנו עדיין חיים בבית מדרש בגלות, מתפללים באידיש על מה שיגיד הפריץ... זאת הדרך שלהם לזייף ציונות". לקרוא ולא להאמין, עד לאיזו רמה של טינה נוטפת ארס מוכן ברנע להרחיק לכת כדי להגן על כבודו (בהתייחס לטענת מר בני בגין כי "מסמך הוויתורים" במו"מ עם הצד הפלשתיני שיוחס ע"י ברנע לישראל היה בבינת טיוטא אמריקנית). בעצם הניסיון לרמוס את "ממרי" עושה ברנע מעשה "צלם בהיכל", הוא מחלל נכס צאן ברזל לכל דבר ועניין. בעידן שבו סוכנויות המודיעין המובילות בעולם משקיעות משאבים גדלים והולכים בתחום ה-"OSINT" (איסוף מודיעין ממקורות גלויים), כאשר כלל נקוט ומוכר כי ארגוני טרור עושים שימוש דרמטי ברשתות חברתיות לצורכי גיוס, שטיפת מוח ומתן הנחיות פעולה, הדבר ההזוי והבלתי אחראי שניתן לעשות הוא להטיל בליסטראות ב-"ממרי" שעליו אמר המזרחן הנודע ברנרד לואיס כי יש לראותו "כהתפתחות החשובה ביותר בלימודי המזרח התיכון ב-25 השנים האחרונות". על כן את עלבונו של "ממרי" יש לתבוע; לא "עמותה" אלא "מכון מחקר"; לא "הלשנה" אלא "מעשה מצווה" שתרומתו לא תסולא בפז. יש להצר על כי המערכות המקצועיות בישראל אינן עושות שימוש מניח את הדעת בתוצריו של "ממרי" המהוות משום "הרמה להנחתה" למערך ההסברה הישראלי. ניתן בהחלט לנער את האדישות בהקשר זה, ואסור שנכסים הסברתיים יוותרו כ-"אבן שאין לה הופכין" .