"סכנה מאיימת על העולם" זוהי כותרת המבוא למאמר של עמי דור און על השלכות אפשריות של תהליך התגרענות של המזרח התיכון בעקבות כשלון כמעט וודאי של ההסכם עליו עמלים עתה אירן, ארה"ב ומעצמות אירופה ורוסיה. ההסכם מכוון כביכול למנוע אירן גרעינית, אולם מתנהל בשלומיאליות רבה, מותיר פרצות גדולות ואי-וודאות רבה לגבי העתיד. רבים סבורים שהתהליך הנ"ל מוביל בין שאר ההשלכות השליליות גם למזרח תיכון רב-גרעיני. למען התקינות הפוליטית אני חייב להודות שקראתי את מאמרו של עמי דור-און אבל לא את המחקר של מכון "הדסון" שאליו הוא מתיחס. בדברים הבאים אני יוצא, אפוא, מתוך הנחה שדור-און שיקף במאמרו את עיקרי המסרים והתוכנים של מחקרו של מכון "הדסון".
אף שאינני חולק על המסקנה שאותה מציג דור-און ככותרת למאמרו, נדמה לי שלא נכון יהיה לנתח את הסיכונים למזרח התיכון מתוכנית גרעין אירנית, וממרוץ חימוש גרעיני שהיא עשויה כמעט בוודאות לחולל באזורנו וכנראה לא רק בו, רק מתוך התמקדות באיום הישיר הנובע משימוש בנשק גרעיני. חייבים לראות תמונה שלימה ורחבה יותר של ההתפתחות הצפויה.
הערה ראשונה: האיומים הנשקפים ממזרח תיכון גרעיני, שמתוארים במאמרים הנ"ל נכונים ביסודם, אבל לא נכון יהיה לבודד את נושא הנשק הגרעיני כאיום ישיר, ממכלול האיומים האחרים ה"חוסים" בצל האיום הגרעיני ומועצמים על ידו, ולדון בו בנפרד. התמונה המתקבלת באופן זה "בנלית" מדי לטעמי. הואיל ואיום גרעיני ביסודו הוא איום אפוקליפטי, ואפשר שבתנאים מסוימים גם יצא מהכוח אל הפועל, האיומים הקונבנציונליים החוסים תחת מטריה גרעינית - בין אם הם תת-גרעיניים, לא קונבנציונליים מסוג אחר, קונבנציונליים או שלובים - חמורים וראליים מבחינה מעשית יותר מהאיום הגרעיני עצמו.
הערה שניה: אינני מסכים עם הקביעה המתיחסת לתקיפת מתקני הגרעין של אירן. שום מהלך בנוסח "אובמה", דהיינו הסדרה באמצעות ניירות, אינו מבטיח חיסול האיום או עצירה אמינה שלו לטווח זמן מוגדר, גם מפני שאיש אינו יודע בדיוק מה נמצא בידי האירנים כיום, וגם משום שאצל המשטר הנוכחי תוכנית גרעין צבאית היא יעד לאומי אסטרטגי. לכן, כל עוד שולט באירן המשטר הנוכחי שלו כוונות התפשטות מוצהרות ומוכחות, כל עוד תוכנית הגרעין היא נדבך יסודי ביותר בתוכנית האב האסטרטגית שלו - הגנתית והתקפית, וכל עוד הוא ממשיך באינטנסיביות במימוש תוכנית ההתפשטות ברחבי המזרח התיכון ואף מעבר לתחומי האזור; הדרך היחידה להשיג ביטחון יחסי גבוה, היא בריסוק היכולות.
על כן, תקיפה חייבת להיות מוצגת כתוצאה ישירה ובלתי-נמנעת של חריגת אירן מהאמנה לאי-הפצת הנשק הגרעיני, של איומיה על מדינות אחרות ושל תוכנית ההתפשטות האזורית שלה, המבוססת על שימוש בכוח באופן ישיר או באמצעות "שליחים דוגמת חיזבאללה, הג'יהאד האיסלאמי, חמאס וכ"ב.
מהלך של תקיפה חייב להיות מכוון לנטרל והשמדה של יכולות ותשתיות קיימות, לנטרל או לנוון חריף של רצונות עתידיים, וליצירה ושימור של הרתעה אפקטיבית מפני חזרה למסלול פיתוח נשק גרעיני.
הערה שלישית: אם תוקפים צבאית את תוכנית הגרעין, יש לנהוג במלחמה כמו במלחמה - תקיפה במלוא העוצמה, באינטנסיביות רבה, בכוחות גדולים ועם הגדרה חדה ומיקוד ברור ביעד המהלך מתוך כוונה להשיגו במהירות ובאופן מוכח לכול. לטווח ארוך,
נחישות הביצוע חשובה לא פחות מעצם הביצוע. עם זאת, יש להכין מראש וכחלק מהתוכנית הכוללת את "המקל" "והגזר" יחד. המקל, הוא נכונות ומוכנות להרחיב את מוטת הפעולה היה ואירן לא תתעשת או תנסה בתגובה לחמם את האזור או להגיב באלימות מופרזת ובלתי-שקולה על התקיפה הממוקדת. הרחבת מוטת הפעולה צריכה להיות מכוונת לתשתיות ונכסים לאומיים אחרים, כגון: שדות הנפט ודרכי הפקתו והפצתו, דרכים, כבישים, נמלים, תחנות כוח, סכרים וכו', וגם מרכזי שליטה וסמלי שליטה של המשטר.
הגזר, הוא חבילת שיקום לאומי כלכלית לאירן, בעיקר לעם האירני, לרבות הסרת הסנקציות, קרנות מימון נדיבות ונורמליזציה פוליטית. תוכנית כזו יכולה לכלול גם יכולות גרעיניות לצרכי שלום, ובלבד שתהיינה מבוקרות היטב ע"י הקהילה הבינלאומית לשביעות רצונה, והסתלקות אירן מאיומים על שכנותיה, בראש וראשונה ישראל.
אירן חייבת להבין היטב את האמירה המתלווה למדיניות כזו: תוכנית גרעינית צבאית - לא, אפשרויות אחרות - הכל על השולחן. הערה רביעית: ההתפוררות הפוליטית במזרח התיכון
מאיינת במהירות את המשמעות של מדינות הלאום שהוקמו מתוקף הסכמי סייקס-פיקו וספיחיהם. הארגון המדיני האזורי מתעצב מחדש סביב קבוצות אתניות ואידיאולוגיות, וסביב אינטרסים שאינם חופפים את המבנים המדינתיים הקיימים. מכלל זה יוצאות כנראה: מצרים, טורקיה, אירן, ישראל ובמידה פחותה גם סעודיה. אין כיום אף גורם שיכול לשלוט ברחבי 12 מיליון הקמ"ר של המזרח התיכון, ומי שאולי יכול לעשות זאת במאמץ אדיר, אינו מוכן לשלם את המחיר. לכן, מצב הדימדומים אליו נכנס האזור יהיה ממושך, והכוחות המייצבים רופפים, משתנים ולא עקיבים, וינועו בין שת"פים הדוקים לעוינות ויריבות חריפות ומהירות.
במציאות כזו, תפוצת נשק גרעיני מסוכנת לא רק מפני שמדינות שישיגו נשק כזה עשויות להקלע לקשיים שידרבנו אותן לעשות בו שימוש, אלא גם מפני שהן עשויות להתפתות לצייד "גורמים אוהדים" ביכולות טקטיות שאינןגירעון מלא ומה שקרוי בין היתר "פצצות מלוכלכות", וכך להחריף את האנדרלמוסיה עוד יותר. באוירה של כאוס ממשלי ושלטוני, כאשר ארגונים רבים ושונים, כל אחד וסיבותיו, מנהלים מדיניות של התפשטות, ומוכנים מטעמים דתיים, תרבותיים או אחרים לסבול או להשלים כמעט עם כל סוג של אלימות יהיה חמור כאשר יהיה - תפוצת נשק גרעיני מסוכנת יותר מזו של ימי המלחמה הקרה, חרף היותה מפותחת פחות ומצויה בכמויות מעטות בהרבה. הנזילות המדינית באזור, עשויה לגלוש בנקל גם אל מעבר לגבולותיו, ולהוות איום גרעיני ואיום טרור משולבים גם עבור מדינות ואזורים אחרים. במציאות נזילה כזו חייבים לקחת בחשבון גם את מאזני הכוחות והיחסים הגלובליים והשפעתם על האזור. אין ספק שהעימות המתהווה בין רוסיה למערב במזרח אירופה (אוקראינה וכו'), עשוי להוביל למעורבות רוסית גם במזרח התיכון, שתסבך את המציאות האזורית ותגדיל מאוד את הסיכונים בו.
ככל שתרחיב מדינה כאירן את תחומי השפעתה באזור, וכאמור היא חותרת לכך, תגדל גם יכולתה להפעיל "שליחים" (פרוקסיס) מטעמה שינהלו עבורה את העבודה השחורה של הלחימה, החתרנות, הטרור, ועוד. עם מטריה גרעינית, תגדל יכולת זו פלאים. חייבים לקחת בחשבון שהתפשטות היא מדיניות מוצהרת של אירן ולא רק יכולת גרעינית משמשת אותה לקידום מטרה זו . אירן הכריזה לא מכבר על מדיניות של "עידוד הילודה", היא עושה שימוש נרחב בכספי הנפט למטרה זו, היא מקימה ומקיימת נוכחות באזורים נרחבים, כגון בדרום-אמריקה, ומפעילה טרור בצורות שונות ובמקומות שונים, לרבות הלחימה העירקית בחסות אירן נגד דאעש, או הלחימה של חיזבאללה לצידו של אסד נגד המורדים בסוריה.
המהלכים של אירן בתימן, בעירק, בסוריה, בסודן ומול החמאס בעזה, מחוללים שתי התפתחויות מאיימות נוספות: א. יצירת חגורת איומים בפיקוד, פיקוח והכוונה אירנית משולבת לאורך גבולות ישראל. והפעלת לחץ על המדינות הסוניות ה"מתונות" - מצרים, סעודיה, ירדן ונסיכויות במפרץ, להתארגן במשותף לריסון ובלימת מהלכי אירן. התארגנות זו מיתרגמת במהירות להפעלה משותפת של כוחות צבא קונבנציונליים נגד אירן. אם תתגבש הערכות זו לכלל ברית צבאית, יחדש הדבר כמעט בבת אחת את האיום הקונבנציונלי על ישראל בגבול הדרום והמזרח ובים סוף. אעל-פי שהערכות זו לכאורה היא מאבק בין-ערבי או פנים-איסלאמי, בו פוטנציאל משמעותי של החרפת האיום הקונבנציונלי הישן גם כלפי ישראל.
ישראל יושבת כיום על הגדר ומשתדלת לא להתערב בנעשה אפילו לאורך גבולותיה, למעט מקרים חריגים. חשוב שלא תרדם בשמירה, משום שמערך זה גדל ומתחזק וצובר ניסיון קרבי ויכולות קונבנציונלית משמעותיות. ערכו המצרפי מסוכן. חשוב שצה"ל לא יתבלבל ולא יתפס לאופוריית הצבא הקטן והחכם בסביבה של איומי טרור "בלבד". האיומים העקריים כיום, איומים תלולי-מסלול, מאורגנים ומופעלים אולי ע"י ארגונים תת-מדינתיים, אבל עומדות מאחוריהם יכולות מדינתיות נכרות; זו כבר לא בהכרח מלחמה אסימטרית אלא מלחמה מהדור הרביעי, שעשויה לקבל מטריה גרעינית.המערב וגם ישראל אינם מצטיינים במלחמות כאלה, ובעתיד יתקשו עוד יותר, אם לא יתאימו אל כללי המשחק שלהם לכללי המשחק המשתנים באזור.
מול טרור תחת מטריה אטומית, גם כאשר הוא טרור קונבנציונלי, יהיה קשה הרבה יותר להלחם מלחמה יעילה.
במקרה של ישראל נוספת למשוואה גם האסימטריה הבסיסית שבינה לבין רוב אוכלוסיית האזור. אסימטריה זו מגדילה את הסכנות שבהתפתחות מרוצי חימוש מקיפים או תהליכי שחיקה צבאיים-כלכליים. העוקץ כאן הוא שהיריבות מול ישראל נובעת ממקורות שלובים אחדים - מדיני-פוליטי, אסטרטגי, תרבותי, דתי, וכביכול גם לאומי - ומה שיוסדר במישור אחד, לא בהכרח יענה על מכלול הצרכים. לכן, הסדר סביר חייב להיות אזורי וכולל, חייב להיות סופי, וחייב להשאיר בידי ישראל יכולות הגנה מול מגוון איומים רחב ונזיל. כל פתרון אחר הוא הרפתקני ומסוכן.פריצת דרך כזו אינה אפשרית על בסיס התוכנית הסעודית או תוכנית הליגה הערבית ודרושים מהלכים חלופיים.
הסכנה שיתרחש באזור פיצוץ אזורי "כתאונת עבודה" או כתוצאה של שגיאה בשיקול דעת, היא סכנה מוחשית. אין זה משנה מהו המוקד המדויק שבו יתחיל פיצוץ כזה. חשובה מאוד מהירות התפשטות גלי ההדף שלו והאופי שלובשת השפעתם. אין ספק שבמזרח תיכון גרעיני ומתגרען במהירות זהו איום גובר, גם אם בסופו של דבר יהיה האיום הישיר והמעשי קונבנציונלי בעיקרו, כשהמטריה הגרעינית היא רק קטליזטור להתרחשותו והתמדתו.
מעניין לשים לב לפרדוקס הסימבולי שנוצר בנסיבות אלה. בדרך כלל "מרעום" הפצצה הגרעינית מופעל באמצעות פיצוץ קונבנציונלי שמכוון לצור תנאים לתגובת שרשרת של ביקוע גרעיני מואץ; הפיצוץ הקונבנציונלי החיצוני, מחולל את פיצוץ הליבה הגרעינית.
במזרח-תיכון גרעיני, הליבה הגרעינית של מדינות בעלות יכולת גרעינית-צבאית, עשויה לחולל דווקא סדרת פיצוצים קונבנציונלית או תת-גרעינית, ממושכת, הרסנית ומזיקה, כשכל אחת מהן "בעצימות נמוכה" וכול השרשרת יחד מצטרפת לעוצמה הרסנית ובלתי נשלטת. מול המערב הגרעיני, אירן לא תיזום בטווח הנראה לעין תקיפה גרעינית. אבל די יהיה אם תחת המטריה הגרעינית המרתיעה שלה, תוכל לנהל ולהרחיב בנוחיות יחסית ובאינטנסיביות גוברת את משטר הטרור והחתרנות שהיא מקיימת כבר כיום. המערב מתקשה להאבק בטרור האיסלאמי בכלל ובטור האיסלאמי הקיצוני כבר כיום, צא ולמד באיזה מצב יימצא בנסיבות החדשות של מזרח תיכון גרעיני.
