בניית קווי היסוד לממשלה החדשה יכולה לשאוב את מדינת ישראל להתעסקות בפרטים חשובים יותר או פחות, ולהישגים הצהרתיים למפלגות. היא גם יכולה להיות הזדמנות פז לסלילת דרך שתבריא את הדמוקרטיה בישראל.
במהלך תקופת הבחירות הועלתה בין היתר בעיית המשילות וכן עלו לסדר היום יחסי הממשלה והכנסת עם מערכת המשפט. כדי לא למרוח את המו"מ בין המפלגות ולהפיק ממנו רווחים צרים וכדי לקצור הישגי עומק, חייבים לטפל בליבת העניין ולא לבנות בית חולים מתחת לגשר.
כיצד אפשר לבצע רפורמה מקיפה בתחום הדיור, כאשר פקידים שצברו לעצמם כוח רב מדי עצרו תוכנית קטנה בהרבה שכונתה "רפורמת המרפסות"? כיצד נוכל להבטיח שעל שרי הממשלה לא יופעל לחץ מתוקשר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה לקראת הצבעה על הצעת חוק בוועדת שרים לחקיקה? ואיך נדאג שמדיניות הממשלה, תהיה אשר תהיה, תצא לאוויר העולם כפי שנבחרי הציבור מעוניינים? הפתרונות צריכים להיות מעוגנים בהסכמים הקואליציוניים שנבנים עתה, וכדאי שיבואו דווקא מ
מפלגת השלטון המובילה: הליכוד.
לא קיימת מדינה בעולם המערבי המקיימת צורת שלטון דומה לזו של ישראל, בה כוחם של פקידים עולה על כוח נבחרי הציבור, ואלה עושים בכוח זה שימוש בלי הגבלה, בקרה ופיקוח. ראשי המפלגות נקראים להבטיח את פיצול תפקידי היועץ המשפטי לממשלה. מדובר בהצעה לה קיימת הסכמה רחבה שנובעת מהבנה, כי נבחר ציבור אינו יכול לקבל או לדחות בנקיות-דעת חוות-דעת שנועדה להעניק לו ייעוץ, כשאותו יועץ יכול בידו השנייה להעמידו לדין. המצב כיום, בו התביעה והייעוץ המשפטי, נתונים תחת כובע אחד, אינו הולם משטר דמוקרטי.
בנוסף יש לקבוע, כי יועץ משפטי למשרד ממשלתי יהיה איש אמונו של השר הממונה ותפקידו יוגדר כמשרת אמון בדומה למשרת המנכ"ל. בשנים האחרונות אנו נתקלים במקרים בהם עמדת השר והמשרד הממשלתי אינה זוכה לייצוג הולם בבתי המשפט, מכיוון שהיועץ המשפטי למשרד כפוף ליועץ המשפטי לממשלה ולא לשר, מציאות שלא פעם אינה מאפשרת למשרד הממשלתי את הזכויות הבסיסיות לייעוץ משפטי וייצוג המתאים למדיניות השר והמשרד. כך בימים אלה מקיימת התנועה למשילות ודמוקרטיה הליך בבג"ץ, שמטרתו לשרת את האינטרס של הממשלה ועמדת השר לביטחון הפנים (בעניין מינוי מפכ"ל), ואילו דווקא היועץ המשפטי לממשלה מתייצב לסתור עמדה זו בבית המשפט.
שינוי הכרחי נוסף הוא מתן האפשרות בפני הממשלה לבחור את הייצוג המשפטי שלה במקרים בהם תבחר בכך. הסעיף הזה קריטי לקיום מדיניות הממשלה. כפי שראינו, לעיתים המייצג מביא בפני השופטים עמדה הפוכה מרצון הממשלה, וחוסר ההיגיון הזה חייב לקבל מענה.
ייתכן שמסיבות שונות, מוצדקות או שאינן מוצדקות, הממונה על ייצוג הממשלה בערכאות אינו מעוניין לייצג את העמדה המסוימת או שאינו שלם מצפונית ומקצועית עם אותה עמדה. על כן, לא ראוי ולא נכון לכפות על בעל תפקיד לעשות מלאכה זו בניגוד לעמדתו או נטייתו האישית. מלבד זאת, כמעט שאין תועלת מקצועית בייצוג עמדה כשהדבר נעשה בכורח. יש לקבוע בחקיקה, כי ראש ממשלה, שר ומשרד ממשלתי יהיו רשאים לפנות למייצג פרטי במקרים בהם אלה חוששים, כי עמדתם לא תיוצג כראוי על-ידי המייצג הקבוע (היועמ"ש). לאחרון האזרחים ואף הפושעים יש את החופש והעצמאות לבחור את המייצג ועורך הדין שלהם, ולא יהיו הממשלה ונבחרי הציבור גרועים מהם.
השינויים האלה ואחרים חייבים להיות אבן דרך של הממשלה החדשה. צפויה התנגדות מקרב אנשי משרד המשפטים שיסברו, כי מנסים לקצץ במעמדם - אך אין צורך שהיא תפריע. חשוב להזכיר למתנגדים, כי את רוב הסמכויות הם קנו לעצמם בלי חוק או פסיקה, אלא בתהליך זוחל שלא ראוי להותירו במדינה דמוקרטית מפותחת.
הצעדים הללו ייטיבו גם עם מערכת המשפט. כאשר היא תתמקד בתפקידה ולא תחרוג מסמכויותיה, ישוב אמון הציבור למערכת החשובה הזו. הקריאה היא לראשי המפלגות ולחברי הכנסת: זוהי חובה ואחריות המוטלת רק עליכם. הקווים העקרוניים ששורטטו כאן הם כלי עבודה הכרחיים להתנהלותכם השוטפת כנבחרי ציבור בממשלה ובכנסת. בלי יישום ההמלצות, עבודתכם תיתקל בקשיים משמעותיים ותיבלם בניגוד לרצון הבוחר.
