הטעם הנפוץ ביותר לארבע כוסות בפסח, "ואפילו עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות", הוא כנגד ארבעת לשונות הגאולה שבהם פתח משה רבנו את בשורתו לעם המשועבד במצרים (ירושלמי פסחים י"א, ושם מובאים טעמים נוספים). והנה בפסוקים שצוטטו לעיל מופיעים
חמש לשונות של גאולה: 'והוצאתי', 'והצלתי', 'וגאלתי', 'ולקחתי', 'והבאתי'. אכן, אפשר לדון מהי הגאולה הנכספת, כאשר מוטיב שלבי התקדמות בולט בפסוקים; האם די בשלב "וגאלתי", שהוא
חירות הפרט? או שמא בשלב שלאחריו,
הדתי-לאומי, "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים"? אך יש שלב חמישי, "והבאתי אתכם את
הארץ", המשלים את המשולש
"עם ישראל בארץ ישראל על-פי תורת ישראל". ואכן, נפסק ברמב"ם (ולא בשולחן-ערוך!) "ויש לו למזוג
כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול... וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות" (הל' חמץ ומצה ח,י). שיטה זו - כוס חמישית - נעוצה בגירסאות התלמודים, אומצה בימי הגאונים ונידונה בספרות ההלכתית לדורותיה.
איש יהודי היה בירושלים ושמו
הרב מנחם-מנדל כשר (נפטר בתשמ"ד/83), והאיש נכבד ונשוא-פנים, מן היושבים ראשונה במלכות גור. מקורב הייתי אליו בשנות ה-70, עת התגוררתי בירושלים, כאשר קרבני לעבודתו הספרותית-תורנית וזכיתי לשמשו בעריכת כמה מקונטרסיו ששירבט בצד מפעלו העצום 'תורה שלימה' (עשרות כרכים!). הרב כשר חסיד מעמיק היה, מת"ח המובהקים בחצר גור החרדית. בתרפ"ד (1924) עלה לא"י מוורשא מעוז חסידי פולין, לייסד בה ישיבת שפת-אמת-גור. ביני-לביני שימש יו"ר חברת זכרון-דוד שרכשה את אדמת מגדל-עדר בגוש עציון (תרפ"ד/26).
למרות שיוכו החרדי הייתה לרב כשר נשמה ציונית-תורנית לעילא, שבאה לידי ביטוי בספרו המונומנטלי
'התקופה הגדולה' (600 עמ') שנכתב (תשכ"ט/69) בעקבות ישועת 'ששת הימים' ושחרור ירושלים, כ"פרקי התבוננות במצב האומה וארצנו הקדושה בשעה זו, ובירור מקיף על הגאולה וסימניה".
'אתחלתא דגאולה' הייתה לב משנתו שהשיקה לתורת הרב קוק (ואף גר בשכנות לרצי"ק).
אל הרב כשר התוודעתי כילד עת קבלתי
לפסח תש"י 'הגדה ארצישראלית' הדורה שהוציא באותה שנה בניו-יורק (שם שהה באותן שנים). ההגדה נכתבה בהשראת תקומת מדינת ישראל בתש"ח, ובמרכזה
קריאה רבתי לחדש את מנהג הכוס החמישית כהודאה על קיבוץ גלויות וייסוד המדינה על חורבות שואת אירופה. כילד נפעמתי מהאיור המרכזי של הגדה זו (המצורף כאן). וכך חתם את משנתו:
"בזמננו אנו שזכינו לראות חסדי ה' וישועתו בהקמת מדינת ישראל שהיא אתחלתא דגאולה וישועתה מגלות אדום, וקיום הבטחת "והבאתי אתכם אל הארץ", טוב ויפה לקיים מצוה מן המובחר בשתיית כוס חמישי, ולומר עליו הלל הגדול 'שבשפלנו זכר לנו ויפרקנו מצרינו, ולהודות לה' על הנסים ועל הנפלאות ועל המלחמות שעשה לנו בימינו... וכשם שזכינו לראות באתחלתא של 'והבאתי' כך נזכה לגאולה שלימה" 'תעמולה' הלכתית ל'כוס חמישי' הודפסה על ידו במילואים ל'תורה שלימה' פר' וארא, וכן בקונטרס מיוחד בשם זה. הוא מסתמך בשתי ידיו על
הגדת המהר"ל שבה מופיע לאחר 'הלל המצרי' ("כי לעולם חסדו"): "בעל הבית בלבדו יקח הכוס של אליהו הנביא וישתה בהסיבה בלי ברכה (ויברך ברכה אחרונה) ויאמר: הנני מוכן ומזומן לקיים מצות כוס חמישי כנגד בשורת הישועה 'והבאתי וגו'".