הסכם של עודפים

א. הרס מוחלט

אנחנו מתקרבים לשמונה במאי (יום הניצחון באירופה) ולחמישה באוגוסט (יום הניצחון על יפן) - במלאת שבעה עשורים לסיום מלחמת העולם השנייה. בוושינגטון הבירה ציינו בשבוע שעבר שבעים שנה למבצע אייסברג (קרחון) - הקרב על איי ריוּקיוּ באוקינאווה שבדרום-מערב יפן, שהיה מבצע הנחיתה הגדול ביותר בזירת האוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. 183,000 חיילים של בעלות-הברית (בתוכם שתי דיוויזיות נחתים אמריקניות וארבע דיוויזיות של הצבא האמריקני) תקפו את מחוז אוקינאווה, שהנו חלק מיפן גופא, ולפיכך צפו התנגדות קשה ועיקשת של היפנים לניסיון לכובשו, שהחל באחד באפריל 1945, ונמשך 82 ימים. יותר מ-12,500 אמריקנים נהרגו בקרב, וכ-38,000 נפצעו. היפנים איבדו כשבעים אלף חיילים, שנהרגו, או התאבדו כדי לא ליפול בשבי. ובנוסף - כ-150,000 אזרחים יפניים נהרגו בקרבות, או התאבדו. אוקינאווה היה יעד חשוב בתכנון האסטרטגי האמריקני. המתכננים קיוו להשתמש בו כבסיס למפציצים האמריקניים, שייצאו להכות ביפן לקראת כיבושה. מצד שני המחוז הנו חלק מאדמת יפן, והיפנים הגנו עליו בחירוף-נפש - עד מותם. כמעט כל איי ריוקיו נהרסו בקרבות המרים, ואחרי המלחמה נעשה בהם מבצע שיקום אדיר - כולל פינוי אלפי מוקשים ימיים, שהגנו על האיים מפני פלישה. הקרבות המרים באוקינאווה - ובעיקר, ההתנגדות העיקשת של היפנים, שלא ויתרו על שום שעל ממולדתם - לימדו את המתכננים האמריקניים, כי כיבוש יפן גופא יהיה מבצע עקוב-מדם, והם חיפשו פתרון מבצעי, שימנע את הקטל בעוצבות האמריקניות. בסיכומו של דבר, נוסה הפתרון הטכנולוגי החדש והנורא: פצצות האטום. לאחר נפילת אוקינאווה בידי האמריקנים, נותר המחוז כשטח כבוש בידי האמריקנים עד שנת 1972. ארצות-הברית הקימה בו מתקנים צבאיים ושדות-תעופה, ששימשו בסיס מוצק לכוחותיהם במלחמת קוריאה ובמלחמה הקרה.

ב. בושה

מבין כל עובדי הציבור בארץ, אין מה להתבייש בשכר, שהקצונה הבכירה מקבלת. וראוי לזכור, שלשכר הנאה מצטרפים תנאי שירות נדיבים ותנאי פרישה שערורייתיים. לכן, השכר המביש, שהקצונה הבכירה מקצה לחיילי החובה, הנו לעג לרש - תוצאה של בריונות ללא בקרה ציבורית, ואולי אפילו דוגמה בוטה לחוצפה של בעלי שררה. מלכתחילה שירות החובה הוא מין מס, המוטל על הציבור, והפרוטות המעטות, שזורק הצבא לעברם של חיילי החובה, אינן יכולות לקיים חייל. כלומר, מוטל עול נוסף על הוריו. ולא נזכיר את הדרישות ל"שפצורים" ולתוספות, שגם הן נופלות על שכם ההורים. בדיון בבג"ץ הודיעו השופטים לנציגי המדינה: "אנחנו ברגע האמת בעתירה הזאת, אנחנו ממליצים בחום לחשוב מחדש על עמדתכם בתיק הזה, שאולי תגבשו עמדה שונה בעקבות ההערות שלנו". ואני מקווה, שאכן יאזרו שלושת שופטי המותב אומץ לתקן את העוול ואת הבושה, שנקראים "שכר החיילים".

ג. הסכם עודפים

אמוץ רובין, ידיד מהערבה, שלח אליי כמה חרוזים, שכתב בעקבות הבחירות: לפתע קפאה זו הארץ - כמו איזו קובייה של קרח בקערה. נרצה או לא נרצה - עכשיו יש את השקט של לפני הסערה. להרצליה פיתוח וכפר שמריהו מייבאים סוג מיוחד של רעפים. אבל אם לא קשה לכם - ספרו לנו עם מי ביקשתם הסכם עודפים. מותר להגיד על ראש הממשלה שהוא גזען, ושאום אל-פחם וסכנין זה לא בסוריה - זה כאן, ולשוב ולטעון שהערבים הם הטובים והיהודים הם הרעים - וזו אולי הסיבה לעשות אִתם בבחירות - הסכם של עודפים. אז תשובו ותטענו שראש הממשלה שלנו הוא גזען, ויסכים אִתם הדוגמן ההוא - שיושב בבית הלבן. וממש לא חשוב, שברשימה המשותפת יושבים כמה שנשואים לשלוש נשים, כי אולי זו הסיבה שבגללה, הם לא הסכימו לעשות אתכם הסכם של עודפים. ויסלחו לי זהבה, זוהיר בהלול, יחימוביץ' וגם פרץ, שממש לא משנה אם הם במפלגת העבודה או במר"צ. כי ברשימה הזו, המשותפת, לא רוצים שום עסק עם יהודים, גם אם הם שוכבים למענם על הגדר וגם אם זה רק הסכם עודפים!

ד. המתנדבים

יותר מ-25,000 מתנדבים ממאה מדינות הצטרפו לשורות אל-קאעידה ודאעש - קובע דוח, שהגיש צוות מומחים למועצת הביטחון של האו"ם. זה גידול של 71 אחוזים מאז השנה שעברה. הדוח מציין, כי בשלוש השנים האחרונות גדלה כמות המתנדבים לשורות הארגונים הללו, וזרם המתנדבים אליהם אינו פוסק. רוב המתנדבים מתרכזים בסוריה ובעירק, המהוות כעת בית-ספר גדול לטרור - כפי שהייתה אפגניסטן בשנות התשעים של המאה הקודמת. המומחים סבורים, כי כשיובסו דאעש ואל-קאעידה בסוריה ובעירק, יש חשש שהמתנדבים, שהתאמנו בלוחמה ובטרור, יתפזרו ברחבי העולם, ויהוו שם תאים פעילים של טרור מוסלמי. שלטונות אפגניסטן סבורים, כי בארצם יש כ-6,500 לוחמים זרים. כמו-כן, יש לוחמים זרים בתימן, בלוב, בפקיסטן, בסומליה, בצפון אפריקה ובפיליפינים. לדעת המומחים, המתנדבים הללו מהווים איום על שלום העולם, כיוון שקל מאוד לעבור ממקום למקום, וליזום פעולות טרור. המומחים סבורים, כי שיתוף-פעולה בינלאומי במידע יוכל לעזור להילחם בתופעה. למשל - באמצעות רשימות מעודכנות של חשודים והגבלת תנועתם.