תוכנית בוקר חדשותית בתחנה הצבאית שלנו, יום שני חוה"מ פסח ככה פחות או יותר נשמעה השיחה:
- מגיש: "ועכשיו נדבר על המצב הקשה בערד, שלום לשרה ממפוטרי מגבות ערד".
- שלום..
- אפי טריגר: אין עבודה אה?
- שרה: כן, וכשראינו שאין עבודות הקמתי עסק עם מנהלת משאבי אנוש של המפעל ואנחנו מוכרות מגבות של המפעל שהועתק לירדן..
- קשה...ישנים בלילה?
- כן, צריך לקום בבוקר, יש לנו עסק...
- תגידי ויש מה לאכול?
- כן, יש לנו עסק חדש, אני משווקת מגבות של המפעל..
- והפוליטיקאים סתם מבטיחים הבטחות הא? הבטחות כמו חול, ואין מה לאכול..
- כן, ושראיתי שהבטחות כמו חול, הקמתי עסק..
- ותגידי, את בטח חושבת לעזוב את ערד לא?
- לא, יש לי פה עסק..
-דיכאון הא?
- עססק, הקמתי עססק. זה כמו שסק, אבל עם עין. כמו חשק, אבל עם עין וסמך. הקמתי עסק..
- קשה קשה..אין עתיד...חושבים להתאבד?
- עסק...
כמובן שהקצנתי במעט את השיחה מהזיכרון למטרות הצחקה-עצובה קצת, אבל זו הייתה רוחה וככה היא נשמעה בגדול. רוצה לאמר: יזמות עסקית, לקיחת אחריות, הקמת עסק עצמאי משלי, לא סתם ישיבה באפס מעש עד הממשלה תביא, תסדר, תפתור - זה לא אופציה כנראה מצד המגיש הגל"צי. מצד התחנה הצבאית של ישראל. ואני דווקא אהבתי שיש פה דוגמה קלאסית שאישה כמאמר הקלישאה - מלימון הכינה לימונדה. כי ככה צריך. סגרו לה את מפעל המגבות מיד קפצה על האופציה להיות מוכרת המגבות של מוצרי המפעל מירדן. ככה עושים יזמות, גל"צ.
ההאזנה לתוכניתו של
רזי ברקאי קרסה בכ-30%. כך גילה באחרונה סקר ה-TGI. להאזנה לרדיו. מחפשים את האשם אצלו. אומרים שהוא פחות לוהט. שהוא איבד את המוטיווציה. זה ממש לא נכון. לדעתי. אני חושב שמה שקרה שמפקד גל"ץ, מרוקן אט אט את התחנה הזו מהאנרגיה הרדיופונית המיוחדת שלה. מהלהט המקורי הצעיר החדשני שלה עליו שמרה באדיקות עשרות רבות של שנים. האנרגיה המיוחדת של גל"צ באה אצלי לידי ביטוי במשך 10 שנים רצופות בתוכניתו של שמעון פרנס פותחים ערב, תוכנית שהקרינה (שידרה) על כל היתר. התחלתי את האזנה בארבע אחר-הצהריים עם שירים עבריים יפים - טעם נרכש שאימצתי באהבה. נשאר כבר ליומן הערב, כי חיכיתי לפרנס. אחרי התוכנית של פרנס הרבה פעמים כבר נשארתי לתוכנית הכלכלית הרעננה ואפילו לצבאית. ככה עד 8 בערב אז הייתי סוגר את הרדיו ביחד עם יום עבודתי.
מפקד
גלי צה"ל ביטל את פרנס, לא יודע למה, נתן מכת מוות כמעט לתרבות כה עשירה של אהבה למוזיקה יוונית, ספרדית, פאדו, איטלקית, מזרחית-איכותית. במקום פרנס שיבץ המפקד תוכנית מלל ספורטיבית. שמעתי כמה רגעים ממנה, פה-שם, שם פה. מעולם לא את כולה, למרות שאני מאוד אוהב ספורט. אם במקרה רדיו נותר פתוח על התוכנית הוא מיד מכובה או מועבר לגלגל"צ או רשת ב' ושם נותר ימים ארוכים.
אז תוכניתו של פרנס הלכה, ושל
בני בשן - הלכה, והמילה האחרונה השנונה, הלכה, ו-4 אחרי הצהריים כמעט והלכה, והרוח המיוחדת של גל"צ - הלכה. כמו נבל שמיתריו פוקעים אחד אחד. אבל גל"ץ זה לא חיל-האוויר, פה לא בטוח שמוכרחים להמשיך לנגן. בהינתן שהתחנה (לא גלגל"צ תודה לאל) החלה להישמע פתאום כבדה, מתחסדת, מזדקנת היא הופכת למרבה הצער גם למיותרת, וזה הכי כואב לי להגיד.
