עומדת לקום
ממשלה בישראל. הדם החדש הזורם בעורקיה שופע הצהרות על שינוי בסדר עדיפויות. מלל עדוי במלים יפות שאין לו מענה להון האנושי היקר שנתן לים המלח ערך מוסף התורם רבות לכלכלת ישראל.
ההון האנושי הזה יש לו סרבלי עבודה, ידיים גרומות ששנים רבות הזרימו חיים לים המלח. היום, ההון האנושי הזה בדמות אלף חמש מאות עובדים שובתים עשרות ימים, כי הם רוצים לשמור על הדבר היקר ביותר שיש להם, והוא מקום העבודה. מקום עבודה שפרח בזכות זיעתו של ההון האנושי. ממשלת ישראל ערב הבחירות ולאחר הבחירות מתנהלת כמי שההון האנושי הזה אינו על סדר יומה.
למעשה, ממשלות העבודה היו ראשונות להפקיר את אוצר הטבע היקר בידי הון נואף. הליכוד ממשיך להפקיר בידי ההון את האוצר היקר, העונה לשם ים המלח. ההון מתעלל בים המלח כמו הייתה אישה מוכה. הון מפיק הון ומרקיע שחקים, במקום שירווה את קרקעית הקופה של כל אזרחי ישראל, הבעלים החוקיים של ים המלח, הוא מתנהג כאילו הוא בעליו החוקיים של אוצר הטבע, מתנת שמים לכל היושבים בארץ הזו.
כשבחרו בעולם פניני נוף נדירים, אני הצבעתי בעד ים המלח. שלחתי דואר אלקטרוני לכל ידידי בארץ ובחו"ל, שיצביעו בעד ים המלח. הצטערתי כמו כל אזרח ישראלי, שעל פני המקום הקסום שלנו הועדף איזה הר שולחן בדרום אפריקה. עד כמה שאני יכול להיות אוביקטיבי, לים המלח מגיע יותר מאשר להר השולחן, שראיתי אותו רק על מצג מחשב באמצעות האינטרנט.
אני חי עדין את חווית טיול הנעורים שלי עם חברי אברהם רוזנברג ז"ל . בטרמפים הגענו שני נערים מפתח תקוה למה שהיום חמי עין גדי והקמנו אהל על החוף. כיום - אחרי למעלה מששים שנה - יש ללכת ברגל יותר משני ק"מ מאותו מקום כדי למצוא את ים המלח. מחמי עין גדי עד לחוף הרחצה מסיעים את התיירים בקרוניות.
מ-1000 קמ"ר של ימה בראשית שנות החמישים במאה הקודמת אנו נפגשים היום עם 650 קמ"ר. מאורך של 78 ק"מ אבדו לנו כ-11 ק"מ. נכון, לא הכל בידינו כדי למנוע את ההתאיידות, שתוצאתה ההרסנית היא ירידת המפלס ב-20 מטר מאז שנות השלושים של המאה הקודמת.
התברכנו באוצר יקר בו ריכוזי מלח של 33.7% לעומת 3.5% בים התיכון. הריכוז הגבוה של המלחים ברך אותנו במחצבים יקרים, המופקים במפעלי דשנים כמו: אשלגן, ברום ומגנזיום.
התאיידות אינה בשליטה מוחלטת בידי האדם, אך כל מה שבידינו חייב לצאת לפועל ומייד. יש להפסיק את נגע הביוב התעשייתי ושפכי מגורים המוזרמים דרך תוואי הירדן לים המלח, ומסכנים בכך את ערכו הסגולי של ים המלח. בידינו למנוע את השתוללות ההון המכה וחובט בים המלח.
פעילות אנושית בלתי מבוקרת ובלתי אחראית גרמה לכך, שהטבע נותן את תשובתו החיה באמצעות בולענים מסכני חיים.
הבולענים מהווים את נקמת הטבע לנוכח פעילות בלתי אחראית של האדם. נקמת הטבע לנוכח השתוללות הון חסר מעצורים, שפעל ללא בקרה רק כדי למקסם את רווחים. לצערי, עברנו לסדר היום שבמפעלי ים המלח ניתנה העדפה רבה להעסקת עובדי קבלן, שאינם מקבלים זכויות בסיסיות בעבודה פיזית קשה. אותם בעלי מפעלים, שקיבלו לידיהם במתנה אוצר טבע, נושאים גם כן באחריות לאסון הפוקד את האגן הדרומי של ים המלח. הם הפכו אגן דרומי לבריכה תעשייתית, שמימיה עלולים להרוס את תשתית התיירות המרוכזת בדרום ים המלח.
באמצעות הפרטה דורסנית של נכס לאומי התאפשרה מציאות מזוויעה, המעבירה מים מהאגן הצפוני כדי להזרים מים לאגן הדרומי. כך שבאגן הדרומי יש לנו בריכה תעשייתית שהפכה למפלצת מסוכנת לקיום התיירות, ובצפון הולך ומצטמק ים המלח שהכרנו.
אין לי ספק שהפתרונות אינם פשוטים. הזרמת מי הירדן, שהעניקו איזון וגוננו מפני איוד מואץ, כרוכה בשלל קשיים, שחלקם הם גם מדיניים. התוכנית של לובה אליאב להצלת ים המלח, לצערי, מעולם לא עלתה על סדר יומה של אף ממשלה בישראל.
ממשלה נתניהו אינה מעלה לסדר היום הציבורי את עשרת המכות, שהון מופקר מכה את ים המלח, לא נראה שהיא מתכוננת להשאיר בלו"ז היומי שלה שבריר של שנייה לדיון רציני במיזם, שיכול לשנות את פניה של מדינת ישראל ולהציל את ים המלח מכליה. להציל את קופת המדינה מהביזיון, שמשפחת
עידן עופר רואה עצמה הבעלים של מתנת השמים הנקראת ים המלח, ומרשה לעצמה להתעלל בהון האנושי שעובד ומזיע כדי להוציא חיים מים המלח..
אין לממשלה העתידה לקום קמצוץ של לו"ז, בו מתעניינים איך להציל את המדינה מהביזיון, שמי שגרף מיליארדי דולרים מים המלח פטור מחובה לשאת בנטל ההוצאות הכספיות להציל את ים המלח מהתוצאות ההרסניות של התעשיה, העלולות גם לסכן את תשתית התיירותית, המרוכזת בעיקרה באגן הדרומי. אין בסדר היום קמצוץ של לו"ז, מה לעשות שבנגב המתמודד עם קשיי פרנסה לא יפטרו מאות פועלים ממפעלי ים המלח. מה לעשות כדי שהדור השני והשלישי של אותם משפחות מפוטרים ייראה את עתידו בנגב.
מצער, ששר תיירות בא ושר תיירות הולך והשעון של ים המלח עובד בקצב המואץ שלו. השעון המואץ של ים המלח עלול להעמיד את אי-היוזמה ואי העשייה של ממשלת ישראל בפני מצב בלתי הפיך, שיגדע את ענף התיירות.
להציל את ים המלח דרוש חזון, המשולב בתכנון לטווח ארוך. אך לא נראה, שממשלת נתניהו בכלל רואה את הנושא בדחיפותו המתבקשת. זה הזמן לדרוש מממשלת ישראל העתידה לקום, במגבלות המדיניות הקיימות, תבחן אפשרות ליישם אפילו חלק מהחזון של משק המים, עליו שקד לובה אליאב בסמינר באוניברסיטת הרווראד בארה"ב, הידוע בשם קונפדרציית איס-פאל-אור.
בראש ובראשונה יש לעשות הכל, שההון האנושי של מפעלי ים המלח לא ימצא עצמו עם מכתבי פיטורים, כשההון מפנק את ההנהלה בדיוודנדים של מיליוני שקלים.
