המלכוד ההצהרה של אבו-מאזן, כי הוא מושיט יד, להמשך השיחות ללא תנאים מוקדמים, הוא מלכוד דיפלומטי ומבחינה מעשית חסר תוכן.
תנאים מוקדמים - זה מושג ישן, שיצא מן האופנה, ונשאר רק בצורת הצהרה שאין בה ממשות. כל צד בא עם תנאים מוקדמים, ושני הצדדים מודעים לכך ויודעים בפירוט, מה רוצים, מה מתכוונים ומה לא מוכנים לוותר.
הונאה דיפלומטית מתוחכמת - ביסוד ההצהרה על מוכנות לחזור לשולחן הדיונים מסתתרת הכוונה, להראות לקהילה הבינלאומית, שהרשות הפלשתינית, מוכנה לדיונים, לפשרות ולהציג את ישראל כסרבנית שלום, דוחה את המו"מ, מתחמקת ולא מוכנה להתגמש.
אבו-מאזן - ראש ממשלת האחדות עם חמאס עזה. האבסורד שבסיטואציה - מובנה בתוך המצב שתיארתי. איך אפשר להגיע להסדר/הסכם עם רשות שבנויה מחלק שמוגדר כארגון טרור והחלק השני תומך בטרור ומתנהג כטרוריסט. לכן בשלב זה, המצב הנוכחי - אין כל סיכוי וכל אפשרות לגשר עם הפערים על העמדות וכל מו"מ - סופו להיכשל עם תחילתו.
איום בפניה להאג הרשות הפלשתינית התקבלה, כמשקיף, לבית הדין הבינלאומי בהאג, מאחר שאינה מוגדרת כמדינה. המסקנה: היא יכולה להגיש תלונות לבית הדין כדי שידונו בתביעותיהן. אבל לא לשכוח - לצד שמותר להגיש תביעות, הוא גם צד שניתן להגיש תביעות נגדו.
פירוש המצב הוא שישראל רשאית ויכולה להגיש תביעות לבית הדין בהאג כנגד הרשות המייצגת גם את חמאס עזה, על
פשעי מלחמה ונזקים לאדם, לרכוש ופגיעה ממשית ומתמשכת בזכויות בניגוד למשפט הבינלאומי.
לישראל יתרון עצום על הרשות - יש לה חומרים, תיקים, הוכחות וראיות בשפע, להפרות בינלאומיות רבות מצד הרשות הפלשתינית ובמיוחד חמאס, על שנים של ירי מאות ואלפי טילים לעבר אוכלוסייה אזרחית, על ניצול אוכלוסייה אזרחית, כבסיסים לירי, בתי ספר, בתי חולים, כבסיסים ומחסני טילים, לרבות ירי מתוכם.
התוצאה בפועל: העובדה שהרשות וחמאס, קיבלו לגיטימציה משפטית, פועלת לטובת ישראל במישור המשפטי. הבעיה היא - שברוב המוסדות הבינלאומיים, אין אהדה גדולה לישראל, בשל רוב אוטומטי אנטי ישראלי.
המסקנה: לא להיבהל מהאג, אך גם לא לזלזל בכך.
הפתרון המסתמן: אם אבו-מאזן רוצה מו"מ - בבקשה. על ישראל להיענות, כדי לרצות את דעת הקהל העולמי, אך בשום אופן, לא לסגת מעיקרי הדברים והעקרונות של ישראל, לאמור: גבולות ביטחון, אין חוק השיבה, אין ירושלים כבירת פלשתין, אין ויתור על בקעת הירדן - יש דיבורים ודיבורים.
נתניהו ואובמה יש לא מעט פרשנים/מומחים ופוליטיקאים הסבורים לתומם, כי פתרון עם הפלשתינים הוא גם פתרון עם הגרעין האירני ועם ארצות ערב סביב. אין לכך כל בסיס - מאחר שכל בעיה עומדת בנפרד בפני עצמה, ופתרון סוגיה אחת יכול אומנם להחליש את המתח אבל לבטל אותו ולא להפוך את האזור למזרח תיכון חדש - בנוסח פרס.
עמדתו של נתניהו כי המלך הוא עירום מקבלת לאחרונה חיזוק בתקשורת של ארה"ב וחלקים מאירופה. מתחילים להבין שהבעיה האירנית והרפיסות של ממשל אובמה לסוגיה, עלולה להיות טעות היסטורית נוסח וועידת מינכן 1938, ואובמה עלול להיכנס להיסטוריה כצ'מברליין עם צנטריפוגות במקום מטריה.
המסקנה: לא לוותר, לאתגר, להילחם, לא להתכופף ולא להתרפס.
