מובא בספרים הקדושים, שעיקר עבודת ספירת העומר היא שני עניינים:
א. בליל הסדר זוכים לאורות גדולים ולהשפעה רוחנית גדולה ביותר, ואנו מקבלים את כל האורות והכוחות הללו במתנת חינם - גם אם אין לנו כלים וכוחות וזכויות לזכות במה שמקבלים. וכל מה שמקבלים וכל מה שזוכים ומשיגים, הוא בגדר של הלוואה מן השמיים, ואחרי ליל הסדר מיד צריכים לשלם על ההלוואה של הכוחות שקיבלנו, ולכן מיד מתחילים בימי הספירה וכל יום זוכים ומשיגים יותר, ומשלמים לשמיים על ההלוואה של ליל הסדר.
ב. הנה, בליל הסדר מקבלים אוצר גדול של האורות האלו, מחולקים לסוגים שונים של עניינים בעבודת השם. ומשלו הדבר לאדם שמצא אוצר גדול, האדם שמח שמחה גדולה, רץ מהר לביתו עם האוצר, מפרק את האוצר ומתחיל למיין, סוג של יהלומים מסוימים שם במקום אחד, סוג אחר במקום שני, סוג של מטבעות של זהב במקום אחד וסוג אחר במקום שני, וכך מסדר דבר דבור על אופניו. כך אנו, בליל הסדר קיבלנו אוצר גדול שהכל מעורבב ובלול יחד, ואנו עומדים בימי הספירה ומסדרים כל דבר במקום אחר.
וזה כוח הספירה - החזרת ההלוואה הרוחנית וסדר של כל האורות על-פי כוחות, בסדר המסודר בימי הספירה. ידע וידקדק האדם בדברים אלו ויראה עצמו כמלווה ממש.
והנה, כשנתעמק בדברי חז"ל (ספרא על ויקרא כ"ה, ל"ח), "כל הכופר במצות ריבית כאילו כופר ביציאת מצרים", נקשה: מה הקשר בין כפירה במצוות ריבית לבין כפירה ביציאת מצרים? אלא על-פי דברינו, מה זה ליל הסדר - נתינת כוחות בחינם מן השמיים, וזה מה שהיה בליל הסדר בזמן יציאת מצרים. ומה זה הלוואה לעני או למי שנזקק - זה עזרה בלי תמורה, באהבה לשם שמיים, כפי שנתן לנו הקב"ה בצאתנו ממצרים, הלוואה בלי תמורה. ורק אחרי יציאת מצרים התחלנו להחזיר את אשר קיבלנו.
ולכן אדם שמלווה בריבית הוא כופר וכפוי טובה, שהרי הקב"ה נתן לנו בחינם ובחסד כוחות חזקים בליל צאתנו ממצרים, בלי תמורה, ומדוע אתה לא עוזר לחברך בחסד בלי תמורה. ולכן ייזהר האדם בימים אלו זהירות גדולה ביותר, ויחיה וירגיש כפורע חוב בפני בעל חובו.
יבוא האדם וישאל: אם זה רק בהלוואה, מדוע צריכים את ההלוואה הזאת של הכוחות הללו? אלא צריכים לדעת יסוד גדול: כאשר האדם זוכה למעלה גדולה, אפילו לזמן קצר, גם אם הוא יורד ממנה, מעלה זו נשארת חקוקה בליבו, ובפעם אחרת קל מאוד להשיג אותה. כפי שמשלו על מים שהיו חמים פעם אחת והתקררו, אם רוצים לחמם אותם שוב, הם יתחממו בפחות זמן ממים שלא התחממו אף פעם. וכן דרשו חז"ל: חרש שוטה וקטן פטורים מן המצוות, אך מי שפעם שמע - חייב במצוות. מדוע - כי אם פעם שמעת, אתה יכול להתאמץ ולהשיג פעם שנייה שמיעה.
ועל-פי יסוד זה מובנת הגמרא (בברכות כח): כאשר הציעו לרבי אלעזר בן עזריה את הנשיאות, הוא התייעץ עם אשתו, והיא אמרה לו שלא יקבל את הנשיאות על עצמו, כי בסוף יקחו ממנו את התפקיד, ולמה להצטער. אך רבי אלעזר אמר לה - עדיף להשתמש בכוס יקרה, גם אם יודעים שמחר היא תישבר לו. ומדוע - משום שהשגות שהוא ישיג כנשיא עם ישראל יהיו גדולות, וגם אם יורידוהו אחרי זמן, יוכל להשיג אותן שוב.
וכן כל השגה רוחנית גדולה שזוכים לה, נחקקת בנפש האדם אפילו אם לזמן קצר, ועוברת בירושה לבניו אחריו.
הנה, נמצאים בסיום החג הקדוש, אשר חייבים לדעת שזה סיום היום טוב, אך ישנם ימים של ספירת העומר שהם כגשר עד חג השבועות, שקושרים את פסח עד חג השבועות. והימים האלו הם ימי החזרת החוב וסידור האוצרות על-פי אורות וכוחות של מה שקיבלנו.
יזכנו הקב"ה לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו, בנחת ובהרחבת הדעת. ואמור לציון בא זמן הישועה ינון ואליה אני שולח. נתחזק באמונה ובביטחון בהקב"ה ונדע שימים אלו ימי הגאולה וכל מה שרואים אלו חבלי משיח ממש. השם עוז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום.
