כְּ"דוֹר שני" לשוֹאה, השמדַת היהודים במחנות השמדה במלחמת העולם השנייה היא חלק מהזיכּרון האישי שאני נושאת בתוכי יום יום. מִילדוּת ידעתי שאין לי סבא וסבתא כלל, שהוריי ניצלו מן השואה בבריחתם מפולין. כשני פליטים מפולין הגיעו הוריי לרוסיה, הם הכירו שם והקימו משפחה. בתום המלחמה חזרו לפולין לליגניצה, שם נקלטו רבים מהפליטים שהיגרו לרוסיה בזמן המלחמה. בפברואר 2012 ביקרנו קבוצת סופרים בפולין, ועבורי היה זה גם מסע שורשים לחפש את העבר של משפחתי בפולין. הקדשנו יום שלם לחפּשׂ את בית המשפחה בעיר ליגניצה (רח' טטרסקה 4). ביקרתי שוב בַּבַּית, וליד דלת הכניסה חיכּה דלי הפחמים, כאילו לא עברו שנות דור. ביקרתי גם בבית הספר היסודי שבו למדתי, וישבתי בכיתה ד' בכּיסא שבו ישבתי בילדותי. פרסמתי אז יומן מסע על הביקור בפולין. יצאנו אז גם למחנה השמדה אושוויץ שבו נספתה משפחתי, ושם הסְאה הייתה גדושה: עמדתי מול קיר המוות, וחיפשתי מה לומר בַּטקס שקיימנו שם. ואלה הדברים שאמרתי מול קיר המוות חנוקה מדמעות: "באתי היום לזעוק את זעקת משפחתי לאחר חמישים וארבע שנים, שבהן לא דרכה כף רגלי בפולין ורק את בני הצעיר אנידור שלחתי בשנת 1997 כי לא היה לי האומץ לחזור לשם. הנסיעה של בני לאושוויץ החזירה אותי אל הזיכרונות הקשים. אני סוגרת היום בזעקתי את המעגל המשפחתי שלא נותר ממנו אלא: אבי ואחותו, אימי, גיסה ושני ילדים קטנים. כל השאר נספו במחנות, ארץ אל תכסי דמם. כמה מוזר שביום זה, שבו דורכות רגליי במחנה אושוויץ, יורד שלג מיד עם כניסתנו למחנה. השלג צובע את המקום הנורא הזה במין צבע לא טבעי של ניקיון. הצחות הזאת לא מתאימה לגודל הזוועה. שלג זה טבול בדם. היום כאשר אני מקשיבה לעדויות של הנותרים משם, המעטים ששרדו, עדיין ההלם קיים, אולם הבנה חדשה באה עימו... של הסתגלות מסוימת והשלָמה עם עצמי. אני סוגרת היום מעגל ומסירה עליי עול כבד שרבץ עליי שנים. היו שלום בני משפחתי שנספו כאן במחנות, לא אחזור למקום הזה יותר". קראתי מול קיר המוות את שמות בני משפחתי שנספו בשואה: הנספים ממשפחתו של אבי אליעזר רבי שמואל רבי (סבא שלי) בן 55 בערך, אשתו רבקה פייצביץ (סבתא שלי) בת 50, מגורים נובוסונג' בפולין נספו במחנה השמדה אושוויץ (ואולי מיידנק). גיטה רבי בת 16, אחותו של אבי, נספתה גם היא. שלמה רבי, אחיו של אבי, בן 29, נרצח במהלך בריחה בין המחנות. שיר שכתבתי על דמותו של שלמה, שנספה בשואה. הנספים ממשפחתה של אמי גולדה - זהבה רבי (לבית לנדאו) ההורים של אמי: יונה לנדאו מגורים: סובלקי, ובת זוגו בתיה (הורים של אימי, סבא וסבתא שלי שלא הכרתי), ניספו בגיטו לוקוב. אפרים לנדאו (אחיה של אימי), מגורים: סובלקי,הוא ובת זוג חיה (חבוסבקה), מקום מוות לא ידוע. אברהם לנדאו (אחיה של אימי), מגורים: לומז'ה בפולין, תלמיד ישיבה, נספה במחנה השמדה לא ידוע. דינה בבנסקה (סבתא של אימי), בת 75, מגורים: סובלקי בפולין, נספתה במחנה השמדה לוקוב. רבקה קלדרובסקי (דודה של אימי), בת 45, מגורים: סובלקי בפולין, היא ובן הזוג רפאל נספו במחנה ריכוז לוקוב. קיילה לוינסקי (דודה של אימי), בת 50, מגורים: סובלקי בפולין, היא ובן הזוג וולף, ניספו במחנה השמדה לא ידוע. שיר שכתבתי על השיבה לליגניצה.