הדיון המתעורר תמיד ערב יום השואה האם לקיים את מצעד החיים עורר בי זיכרונות על ימי הראשונים במצעד.
אי שם בשנת 1999 פנה אלי יו"ר הכנסת דאז, אברום בורג, וביקשני לסייע למה שהוא הגדיר "מפעל חינוכי חשוב -אולי החשוב ביותר בימינו". לשאלתי במה הדברים אמורים השיב בורג: אני מתכוון למצעד החיים שנערך כל שנה מאז 1988. משנעניתי בחיוב הופניתי על-ידי בורג למארגנים. מהר מאוד עמדתי על חשיבות הפרויקט ועל רוח ההתנדבות והשליחות האופפת את כל המעורבים בו. וכך אני נוהג מאז ועד היום.
כבר בתקופת ההכנות לקראת היציאה למדתי כי מדובר בפרויקט בינלאומי (לא של ממשלת ישראל או במימונה) שבו, בכל שנה, שבו משתתפים אלפי בני נוער ומבוגרים מכל רחבי העולם, מדתות שונות ומתרבויות שונות, חלקם סבלו מגזענות, אלימות ודעות קדומות. רובם יהודים צעירים אך אט אט במשך השנים נוספו לצעירים היהודים גם לא יהודים ממדינות שונות.
מדובר במסע מרגש בן שבועיים ימים מחציתו בפולין ומחציתו בישראל, וכולל את הכרת העבר היהודי המרשים בפולין באמצעות מסע לימודי להכרת מקורותיה של תרבות יהודית מפוארת בעריה ובעיירותיה של פולין יחד עם ביקור מצמרר בגיא ההריגה של מיליונים יהודי פולין שנרצחו רק בשל יהדותם. רק בשל היותם שונים.
כאשר דמעות עדיין ניגרות מעיניהם מגיעים אלפי משתתפי מצעד החיים לאביב הישראלי לשבוע מרגש של תקומה במדינת ישראל. משתתפי המצעד חווים את תקומתה של ישראל. רואים וחשים את הישגו הגדול של העם היהודי. את יכולתו להתגבר על אובדן שליש מבניו. את הישגיהם של אותם אודים מוצלים מאש ששבו מגיא ההריגה למולדתם ובנו מדינה.
אין מרגש יותר ואין דבר המסמל יותר את ההיסטוריה של עמנו מהשילוב המאפיין את המצעד: ביקור בקהילות שחרבו בפולין והצלחת מדינת ישראל. אובדן ותקווה ההולכים שלווים זה עם זה.
מצעד החיים הוא היפוכם של מצעדי המוות שהחלו לקראת סוף מלחה"ע השנייה לקראת מפלתו של הרייך השלישי, בהם כ-750,000 אסירים יהודים צעדו אל מותם. מצעד החיים הוא מצעד של תקווה, של ניצחון החיים, של תקומה.
מעל כל אלו מרחף לו הלקח החינוכי החשוב מהמצעד. זה שעל כל משתתפיו להפנים:
שוני אינו מחלה.
שנאת האחר אינה תרופה.
גזענות מובילה לאלימות ולרצח.
דמוקרטיה בימינו אינה רק הזכות של כל בן אנוש להיות שווה אלא גם זכותו השווה של כל אדם להיות שונה.
מאות האלפים שצעדו ביום השואה בין אושוויץ לבירקנאו במשך שנות קיומו של המצעד והאלפים שיצעדו השנה הם שגרירים ונושאי מסר זה של ההכרח במאבק בלתי מתפשר בגזענות על כל סוגיה ועל כל גילוייה.
כל עוד אנו עדים, לצערנו, לרדיפות על-רקע של דת, גזע ומין. כל עוד אנו עדים לתקריות אלימות הנובעות משנאת האחר . יש להמשיך ולקיים את מצעד החיים, שנה אחרי שנה, כמו שנאמר רק לאחרונה בהגדה של פסח "והגדת לבנך".
