את הסכם לוזאן משווים להסכם מינכן שנחתם בשנת 1938 בין אנגליה וצרפת לגרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הדמויות הראשיות שכיכבו בו היו היטלר הגרמני וצ'מברלין ראש ממשלת בריטניה. גרמניה איימה להשמיד את מדינת צ'כוסלובקיה, אם לא תמסור לה מרצונה את חבל הסודטים שבו היה חלק גדול מתעשייתה, והחבל ההררי והמבוצר הזה שימש כחגורת מגן יחידה של המדינה. מה שהיה נשאר מצ'כוסלובקיה, לא היה לו סיכוי לשרוד. היטלר טען, שרוב תושבי האזור הם גרמנים ושאיפתם היוקדת היא "להתאחד" עם הרייך הגרמני. האמת, החבל הזה מעולם לא היה חלק מגרמניה, כי אם מאוסטריה.
את התוקפנות הגרמנית נגד המדינה הזו, שהייתה חדשה, חזו מראש ועל כן הייתה מוקפת בריתות הגנה. העיקרית בהן הייתה התחייבות צרפתית לבוא לעזרתה אם תותקף ע"י גרמניה ולצרפת היה גיבוי אנגלי להצטרף אליה בכל מלחמה עם גרמניה. היה זה בסך-הכל 20 שנה אחרי תום מלחמת העולם הראשונה, בה נלחמו השניים שכם אל שכם נגד גרמניה. בינתיים גרמניה נהייתה נאצית, וכאשר איימה לקרוע את צ'כוסלובקיה, נקראו המעצמות לממש את הבריתות הצבאיות האלה. אולם הזמנים השתנו. בניגוד להיטלר שעשה עצמו שש אלי קרב, הדמוקרטיות המערביות, לאחר הקזת הדם הנוראה של המלחמה האחרונה, רצו למנוע מלחמה בכל מחיר. כך גם היום - אחרי וייטנאם, עירק ואפגניסטן - הציבור האמריקני עייף ממלחמות יקרות ומדממות מעבר לים.
ובחזרה ל-1938: משפטית וציבורית יכלו צרפת ואנגליה להשתחרר מבריתות ההגנה רק בהסכמת הצ'כוסלובקים, שהיו להם צבא חזק ותעשיה צבאית גדולה. הם תבעו לממש את ההתחייבויות ולהרתיע את היטלר, שאותה שעה לא היו לו באמת הכוחות להילחם נגד כולם. כדי להיחלץ, יזם צ'מברליין את הוועידה המרובעת במינכן. ההסכם שנחתם שם נתן לגרמנים את כל מה שדרשו, ואותו הגישו עכשיו צרפת ואנגליה לצ'כוסלובקים בצורת אולטימאטום: אם לא תסכימו, כלומר תיכנעו - אין ברית ואין הגנה. היה זה מעשה מביש של בגידה וסחיטה, שמעטים כמוהו בהיסטוריה. בנש, ראש המדינה הנבגדת, נשבר תחת הלחץ, הסודטים פונו, וכמה חודשים אח"כ נכנסו הגרמנים לבירה פראג וצ'כוסלובקיה חוסלה. עוד באותה השנה פרצה המלחמה הגדולה, שכדי למנוע אותה עשו את מעשה הנבלה במינכן, וכך - כדברי צ'רצ'יל - בחרו בחרפה כדי להינצל ממלחמה וקבלו גם חרפה וגם מלחמה.
להיסטוריה נכנסה הפרשה המבישה הזאת תחת הכותרת - "פייסנות", ובזיכרון נשארה תמונתו של צ'מברליין נוחת במטוסו בחזרה ממינכן, מנופף בפיסת נייר וקורא בהתלהבות להמונים המריעים:"יש לי החתימה שלו!", והכוונה כמובן לחתימתו של היטלר. הרוזן צ'יאנו, חתנו של מוסוליני ושר החוץ האיטלקי, בזיכרונותיו, מתאר כיצד צחקו שני הדיקטטורים הפושעים, היטלר ומוסוליני, עד דמעות על הרצינות שבה התייחס צ'מברליין לחתימותיהם, שלרגע לא הייתה להם הכוונה לכבדם. בהבזק אל זמננו נוכל לדמות לנו את האייטולות לועגים בעליצות על התמימות של אחד קרי, שמדקדק בכל מילה חתומה שלהם. הם בוודאי שואלים את עצמם, האם הוא באמת טמבל או רק עושה את עצמו ככזה?
מה היה באמת בראשם של הפייסנים, שבראייה לאחור כל כך קל לנו ללעוג להם? הם רצו להאמין שהדיפלומטיה תוכל להחליף את הכוחנות: אם רק ינסו לראות את העולם דרך עיני היריב ויספקו את דרישותיו הלגיטימיות, הדיו של השלום תחליף את דם המלחמות. ברוח זאת הזדהו החוגים השליטים והאינטליגנציה במערב עם הקובלנה הגרמנית שהסכמי השלום המשפילים שנחתמו בוורסיי אחרי מלחמת העולם הראשונה לא היו צודקים. לכן עצמו עין על כל הפרת הסכם גרמנית, כמו למשל הקמה חשאית של צבא אסור או פלישה צבאית לתוך שטח מפורז. אפשר להשוות את זה להפרות האירניות, שהביאו אותם עד לסף הפצצה, וכל הזמן אובמה נמנע, ומונע את ישראל, מפעולה צבאית שהייתה עדיין אפשרית. היום יש לו החוצפה לשאול את נתניהו: 'מה החלופה שלך?'
ובחזרה למינכן - כשהיטלר עבר למעשי תוקפנות - חיסול אוסטריה וסיפוחה לגרמניה ואח"כ התוקפנות נגד צ'כוסלובקיה, לא קרא המערב לילד בשמו, שכן מול תוקפנות עליך להעמיד תוקף כוחני משלך - אלא העדיפו לקרוא לזה "סכסוך". סכסוך מיישבים בדיפלומטיה, ודיפלומטיה - זו מינכן. גם מאחורי הפייסנות של אובמה כלפי אירן מתחבאת לה הרגשת אשמה דומה, מתוך נקודת המבט האישית שלו השייכת לעולם השלישי, זה המלא טענות נגד הצפון המנצל והשבע. ואכן, אירן סבלה ניצול והתעמרות אימפריאליסטיים. בנאומו בקהיר הזכיר אובמה שאמריקה הפילה את ראש ממשלת אירן, הדר. מוסאדק. היה זה בשנת 1953. מוסאדק הלאים את אוצרות הנפט ושם קץ לניצולם, בעיקר ע"י הבריטים, וה-CIA ביים הפיכה צבאית. על-רקע עבר כזה, גם את התוקפנות האירנית תייגו כ"סכסוך" והעלו על פסים דיפלומטיים. מי אינו מכיר את הטכניקה הזאת? גם את רצון הערבים להרוס את מדינת ישראל מכנים - "סכסוך"!.
מה עובר בראשו של אובמה? אולי, שהצורך של האירנים לשקם את כבודם הלאומי מסביר את מאמציהם להשיג את הפצצה. לאחר שיעברו 15 שנים והם יהפכו לחברת שפע עם ביטול הסנקציות - גם אם תהיה בידם הפצצה, הם לא ירצו להשתמש בה, כפי שצרפת או אנגליה אינן משתמשות. עם השקפה כזו על האייטולות, אובמה כמובן לא יזרוק עליהם פצצות אלא יחתים אותם על פיסת נייר. בלוזאן, למשל.
מספרים על צ'מברליין, שלאחר פשיטת הרגל של מדיניות הפיוס, כאשר לונדון כבר בערה תחת ההפצצות הגרמניות, הוא עדיין העיר ביבושת: 'הכל היה יכול להיגמר בצורה אחרת, לו רק הר היטלר היה מכבד את חתימתו..."
ונתניהו, המודע לכל זה - מתפוצץ...
