א. הכרזה של טיקו לפתע גילה סימן-טוב שמעון שגיא, המוכר בכינוי "טיקו", כי הפך לכוכב בכרזה הממלכתית ליום השואה לשנת תשע"ה. את הכרזה עיצבה ענת סנדרו סביליה לפי תמונה, שנמצאה ביד-ושם. היא צולמה בבולגריה ביום הולדתו הראשון של טיקו. "היינו בגלות. אבי הגיע לחופשה ממחנה עבודת הכפייה, וחגגו לי יום הולדת. זה מסביר את הבגדים החגיגיים של הוריי", כתב לי טיקו. לפני כמה שנים שלח טיקו ליד-ושם את הצילום, כדי שיתקנו אצלם את הטלאי הצהוב הבולגרי. "איש לא ביקש ממני רשות להשתמש בתמונה. אך במקום פיצוי, אסתפק בכרזה עצמה", אומר טיקו.
ב. השואה שלי אלעזר הכהן, סבי, נהרג במלחמת העולם הראשונה, כשהגרמנים פינו את העיירה קרילוב, עיר מגוריו על הנהר בוּג בדרום-מזרח פולין (שטרם הוקמה), כדי שיוכלו לנהל את מערכת ווֹרוֹנֶז'. חייל גרמני הרג את סבי, וחיטט בסכין במעילו, כדי לחפש כסף, זהב ואבנים יקרות, שכידוע מחביאים היהודים בבטנת מעיליהם. סבי נרצח, ומעילו היה ריק. סבתי שמרה את כספה של המשפחה אצלה. מוקדם יותר באותו החודש - יוני 1916 - נפטר אביו, זקֵני, מדֶבר, שהיכה בפליטים.
כ-23 שנה אחר-כך, שבו חבריהם של הגרמנים כדי לסיים את המלאכה. כעת אני סבא, בלי עין הרע, ואין לי שום מודל חיקוי לסבאותי. כמו רבים מבני דורי, גדלתי בלי סבאים. אבי, אחיו ובן-דודם הספיקו לעלות ארצה בשנות ה-30 המוקדמות, ושאר המשפחה נכתשה בין הגרמנים לבין הרוסים לבין המקומיים (פולנים ואוקראינים), ששמחו להכות בהם.
קרובים, שביקרו בקרילוב, סיפרו, שגם אין לנו קבר, והמקומיים השמידו כל זכר לנוכחות יהודית בקרילוב. זו החלה במאה ה-16, ובשנים הראשונות למאה ה-20 היו יותר ממחצית תושביה יהודים. עולם שחרב, והפך לבית-הקברות הגדול ביותר בעולם. נותרו רק קרעי זיכרונות, כי לא היה לנו ולהם העוז והכוח לדבר על הזוועות. וכשרצינו לדעת כבר לא היה עם מי לדבר.
ג. הררי זוהמה אחרי הפסח התברר, שכרגיל, עם ישראל ביקר בפארקים, ביערת והמתקנים השונים, והותיר בהם אלפי טונות של לכלוך. אין ויכוח, הנורמה של הפרהסיה הישראלית אינה של ניקיון, וקשה מאוד לשנותה. אך הציבור אינו האשם העיקרי. הרשויות אינן נערכות לנקות את הפארקים, את הגנים ואת היערות - לכאורה, כיוון שהמדובר בחגים או בשבתות. כתוצאה מכך, מגיעים המטיילים לאתרים מזוהמים, ואינם בושים להוסיף על הזוהמה.
לרשויות יש הצעה מדהימה - קחו אתכם את הזבל שלכם. רעיון עוועים, שיכול להתאים לכמה (אני מסכים לו!), אך אינו מתאים לכלל. נוכחות של מנקים רבים, של פחים גדולים (שירוקנו לפרקים) ושל פקחים - גם בחגים ובשבתות - תשפר מאוד את איכות חיינו.
פעם, כשהייתי חניך ומדריך בצופים, התנדבתי לנקות את שמורת הטבע בהר מירון ולשמור עליה. אני מאמין, שעם הדרכה מתאימה ובקרה צמודה, יוכלו תנועות הנוער להרים את הכפפה. זה נעשה בארצות-הברית בהצלחה גדולה מאוד. עוד מעט יום העצמאות, ואחריו יבואו ברצף ל"ג בעומר ושבועות, ואנחנו צפויים שוב להררי זוהמה, שאינם מחויבי המציאות.
ד. יד קלה אלוף-משנה, שהטריד מינית קצינה נשואה, הועמד לדין משמעתי וננזף - עוד דוגמה מובהקת ליד הקלה על ההדק של צבאנו, שמונעת חיסול התופעה המבישה.
מצד אחד אומרים לנו, שהצבא מנסה לבער את התופעה, והינה מתברר מדיווח של
כרמלה מנשה, שהקצין עומד לדין בפעם השנייה על עבירה כזו, וגם בפעם הקודמת קיבל נזיפה. וכמובן, נזכור את פסק-הדין המביש של בית-הדין הצבאי העליון, שלא פגע בדרגותיו של אנס שלושת הפיקודים,
יצחק מרדכי, שלא הפך למוקצה מחמת המיאוס. בצבאות אחרים פרשות קלות של הטרדה מינית, סיימו קריירה מבטיחה של קצינים בכירים, ששילמו על כך גם בפגיעה בזכויות הגמלה שצברו ובקנסות כבדים.
