בימים האחרונים כותרות העיתונים ומשדרי החדשות מספרות על הזיהום באזור מפרץ חיפה. כתושבת קריית חיים ואם לשני ילדים צעירים, הנתונים שפורסמו לאחרונה בדבר הקשר שנמצא בין שיעור חולי הסרטן באזור לבין זיהום האוויר, וגרוע מכך, הקשר בין שיעור הילדים חולי הסרטן לאוויר המזוהם באזורינו, מדירים שינה מעיני.
ראש הממשלה מסייר ברחבי העולם נואם נאומים חוצבי להבות בדבר האיום האירני, ואילו הסכנה האורבת ממש מתחת לאפו (ואשר התושבים בחיפה מריחים מדי יום ולילה) של טיל מכיוון "ידידינו" חיזבאללה לכיוון מיכל האמוניה הסמוך לביתי לא מטרידה את מנוחתו.
לאחרונה זכיתי בתואר מרצה מצטיינת ב"מרכז האקדמי כרמל", בו אני עובדת מאז הקמתו ואשר ממוקם באזור נמל חיפה. בנוסף לתעודת הוקרה המרצים קיבלו גם את ספרו החדש של יובל נח הררי "ההיסטוריה של המחר". בסוף השבוע האחרון התחלתי את הקריאה בספר החדש. בספרו כותב הררי, בין היתר, את הדברים הבאים: "אחת הסיבות המרכזיות להצלחתה של האנושות במאבק נגד הרעב, המגפות והמלחמות, היא הצמיחה הכלכלית המסחררת, שמספקת לנו שפע של מזון, תרופות, אנרגיה ומשאבים אחרים. אלא שהצמיחה הזאת גם מפרה את שיווי המשקל האקולוגי בדרכים חסרות תקדים שאנו עוד רחוקים מלהבין לאשורן. למרות כל הדיבורים על זיהום אוויר, זיהום מים, התחממות גלובלית ושינויי אקלים, האנושות בינתיים לא הסכימה להקריב שום קורבן כלכלי או פוליטי אמיתי כדי לקדם את פני הסכנה. כשמגיע הרגע שצריך לבחור בין צמיחה כלכלית לבין יציבות אקולוגית, הפוליטיקאים, מנהלי התאגידים והבוחרים בקלפי תמיד מעדיפים את הצמיחה."
כתושבת הקריות מיום לידתי וכאזרחית שומרת חוק המשלמת את המיסים במלואם ובזמן, אני פונה לראשי הערים ולראש הממשלה בשאלה: האם לא הגיע הזמן שתפנו את הכספים להגנה על האזרחים במקום לפגיעה בבריאותם? האם 67 שנות קיומה של המדינה לא הספיקו לכם בשביל להבין שיש להשקיע במניעה של מחלות במקום לבכות על ההתמוטטות הכלכלית של בתי החולים והרפואה הציבורית בכללותה? האם לא הוקמה המדינה להגן על התושבים מפני האויבים? האם זיהום האוויר באזורינו אינו אויב חמור מספיק בכדי להקצות משאבים להגן על תושבי האזור מפניו? האם אני צריכה להתעורר ביום השואה מסיוטים מפאת הפליטה המזהמת באזור מגורי המעלה בחלומי את סיפורי השואה המחרידים על תאי הגזים?
כרגיל יש המון תוכניות ואין מעשים איני מקלה ראש בקושי לטפל בכל בעיית המפעלים באזור. אולם, גם ראש הממשלה וגם ראש העיר כיהנו מספר קדנציות בתפקיד ולא עשו דבר (לפחות במבחן התוצאה) לשיפור המצב.
בינתיים קמות תוכניות להגביר את הזיהום בהרחבת התעשיה המזהמת ופתיחת נמל נוסף בחוף קריית חיים. את התוכנית להעביר את מיכל האמוניה לנגב דוחים בלי סוף ולא פותרים את בעיית הפליטות המזהמות משאר המפעלים המזהמים באזור. אני סבורה כי הגיע הזמן שתתעוררו לפני שינחת פה טיל או תרעד האדמה, לפני שיחלה עוד תושב אחד בסרטן או במחלת ריאות כתוצאה מהזיהום הנורא.
חובה להאיץ את תהליכי העברת מיכל האמוניה. צריך להפחית את הפליטות בכל האמצעים הקיימים להפחתת פליטות (גם אם מחירם גבוה) ועשו את כל הצעדים הנדרשים להגן על התושבים, כפי שהבטחתם ערב הבחירות, הגיעה העת שתקיימו סוף-סוף את הבטחותיכם למען בריאותינו.
