ידידים לא צריכים גישור, ידידים לא צריכים פישור, ידידים גם לא צריכים בוררות, גישור פישור ובוררות לוקחים זמן, עולים כסף, ותוצאתם לגמרי מוטלת בספק.
אם רציניים הפרקליטים אנא ייכנסו למו"מ – ואם אינם רציניים צריך פשוט להחליף אותם, לפטר ולגייס חדשים.
מדינה לא יכולה להתנהל באופן שעובדים עושים מה בראש שלהם, מדינה אינה יכולה להתנהל באופן שהמעביד אינו משליט מרותו על העובד, מכוח חוקים שחוקקה הכנסת. אם יש פגם חוקתי בחוקים האלה יודעים הפרקליטים את הדרך לבית המשפט, ואם הפגם הוא במישור יחסי העבודה, יש להיכנס למו"מ רציני מוגבל בזמן, שבועיים לכל היותר, שבסיומו יש או הסכמה, או פיטורין, ואחרינו המבול.
יש מספיק משרדי עורך דין פרטיים המשוועים לעבודה ויחליפו בקבלנות משנה את המפוטרים, לא אלמן ישראל.
וגם מדינת ישראל יכולה לוותר,
ציפי לבני חוקקה חוק, בחוק יש סעיפי מחדל, זה לא המחדל הראשון שלה ובואו נקווה שזה לפחות האחרון אך גם חוק אפשר לשנות, ודאי-אפשר לדחות מועדי החלה של סעיפים בחוק ולהשאיר אותם לעיון חוזר טרם החלת או ביטולם הסופי.
האם צריך לפרסם שמות מבוקרים? אולי צריך, אך האם על כך צריך ללכת סכינים עם נציגות הפרקליטים? מדוע? האם על הרקע הזה יש להפיל או להחיות את הנציבות?
רק מו"מ מקיף רציני, ומוגבל בזמן אשר בסופו יש או הסכמה או פיטורין המוניים של פרקליטים יוציא אותנו מהכאוס אשר שני הצדדים אחראים עליו כעת במידה שווה, ולכן חלה על מדינה האחריות להפסיק את הקרקס הזה.
הפרקליטים לא יודעים איזה מזל היה להם כאשר מונתה
הילה גרסטל כנציבת הביקורת על הפרקליטות, מדובר באחד האנשים היותר טובים במערכת המשפט בישראל, עם זאת ראוי להגיע למכנה משותף, במשא-ומתן מוגבל בזמן וכמובן ללא בגישור, פישור או בוררות מכל מין וסוג.
