ביום רביעי, עם רדת החשיכה על מדינת ישראל, היא תעטוף את בתינו, גם את הר הרצל, המקום בו מונחים גיבורי האומה לצד גדולי האומה. מגיניה לצד בוניה. עדיין ייוותר חלב בנרות הנשמה שהודלקו ביום הזיכרון בבתים רבים. עדיין ניתן יהיה לראות שארית אש בפתיל העומד להתכלות. נרות זיכרון שהפכו לאבוקת תקווה. אנו נעמוד בתחילתן של חגיגות העצמאות. ישנן משפחות רבות שהמעבר הזה הוא בלתי אפשרי עבורן. הן שקועות ביגון עמוק שאינו חולף עם הזמן. משפחות שרק הבוקר ביקרו את יקיריהן. בהר הרצל, בקריית שאול ובעשרות חלקות צבאיות ברחבי הארץ. משפחות המייחלות רק לעוד חיבוק אחד. לראות שוב רק חיוך קטן אחד. המעבר מיגון לשמחה אינו קל לכולנו. איבדנו חברים רבים. הם חסרים לכולנו. אינני רואה הפרדה בין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה לבין יום העצמאות. עבורי, שני אלו - חד הם. מדינה פורצת דרך 12 המשואות שיודלקו יוצאות מנרות הנשמה. הנרות הם לכבודם של מגיני מדינת ישראל. המשואות הן לכבודה של מדינת ישראל. מדינת ישראל היא ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות. מדינה שבה כל אחת וכל אחד יכולים לממש את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם. ישראל היא רומן מופלא על אנשים נפלאים. על מי שידעו במשך 67 שנות עצמאותנו המחודשת להפוך כל סיכון לסיכוי. כל איום לאתגר. כל בלתי אפשרי לאפשרי. השנה, הוחלט להקדיש את טקס הדלקת המשואות לישראלים פורצי דרך. מדליקי המשואות, היום, הם קומץ המעיד על הכלל. מדינת ישראל כולה היא פורצת דרך. מדינה פורצת דרך בקליטת עלייה. מדינה פורצת דרך במאבק לחברה צודקת. מדינה פורצת דרך במדע ובטכנולוגיה. מדינה פורצת דרך בביטחון. מדינה פורצת דרך במאמץ להשיג שלום. משואות של תקווה בפרוס השנה ה-67 לתקומת ישראל אנו ניצבים בפני אתגרים רבים ומורכבים. ההישגים עצומים ומותר לנו ביום חג זה להיות גאים בעצמנו. נכון יש מה לתקן. יש עם מה להתמודד. כגודל האתגרים כך גודל ההזדמנויות. אני משוכנע בכוחנו להתמודד עם כל איום ועם כל סכנה. אני משוכנע שנמגר את הגזענות מקרבנו. את הבוז לאחר. את שנאת השונה. אני משוכנע שנגביר שוויון בתוכנו. בין בני דתות שונות ובני לאומים שונים. בין תושבי הפריפריה למרכז הארץ. אני משוכנע שנמצא דרך להבטיח קורת גג לצעירינו, חינוך נאות לילדינו ובריאות לחולינו. הכל במחיר שווה לכל נפש. אני משוכנע שלא נזניח את ותיקינו. אני משוכנע שהדמוקרטיה שלנו תעלה ותפרח ותדע להתגבר על כל עשב שוטה ולסלק מדרכה כל מרעיל בארות. אני משוכנע שנדע להסיר כל מכשול ולפרוץ כל דרך להשגת ייעודנו - מדינת מופת שתהיה אור לגויים. אני משוכנע כי השלום בוא יבוא. הנרות והמשואות אינם רק ציון דרך לעבר אלא מחויבות לעתיד. הם כעמוד האש ההולך לפני המחנה. עליהם להאיר את דרכנו ולשמש כמצפן וכמורה דרך. עלינו לעשות הכל כדי שנרות הזיכרון יהיו משואות תקווה לילדינו.