עברה לה עוד שנה, שנה שבה המדינה שלנו גדלה והתפתחה, שנה שבה ידענו עצב ושמחה. שנה שלצערנו לא הייתה נטולת תקריות ביטחוניות, תקריות על הגבולות, פיגועים (זריקות אבנים ובקבוקי תבערה) ואף מבצע בעזה, תקריות שלצערנו גרמו לאבדות בנפש, תקריות שגרמו לעוד גיבורים שלא ישבו הביתה למשפחתם, לעוד משפחות שנכנסו למעגל השכול והכאב עם אובדן היקר להן מכל.
בזכות אותם גיבורים אנו נוכל לשבת מחר בערב ולחגוג את יום העצמאות, את אותו היום שבו המדינה שלנו משנה מספר, יום שבו המדינה נולדה מחדש, יום שבו אנו מציינים את החזרה הביתה, לארצנו מולדתנו, אנו חוגגים את העובדה שהצלחנו לחזור למרות כל הקשיים שהיו ועדיין קיימים, למרות אותן מלחמות, אותן תקריות ביטחוניות ואותם המבצעים שאויבנו כל הזמן מוציאים כנגדנו וזאת בניסיון להשמידנו.
אנחנו אומנם נחגוג, נרקוד ונשמח, נשתה ונאכל אך בניגוד אלינו גם השנה יהיו משפחות רבות שלא יחגגו כלל, משפחות שרוצות אבל פשוט לא יכולות. המשפחות הללו, הן משפחות השכול, המשפחות של אותם הגיבורים, משפחות שאיבדו את היקר להן מכל בכדי שהמדינה תוכל להמשיך ולהתקיים.
אותן המשפחות לא יכולות לחגוג את יום העצמאות בשל הסמיכות שלו ליום הזיכרון, יום שכל כולו נועד למען זיכרון יקיריהם שלא יחזרו עוד, יום שמעלה את כל הזיכרונות וכל הכאב מהקרובים ששעונם נעצר לעד.
הצורך בהפרדה בין יום העצמאות לבין יום הזיכרון - אם חושבים על זה לעומק, זה אבסורד, זה אבסורד שדווקא אלו ששילמו את המחיר היקר ביותר עבור המשך קיומה של המדינה, דווקא הם לא יוכלו לחגוג את יום העצמאות שהוא יום קום המדינה.
- עוד אבסורד הנוצר מסמיכות הימים הוא שאלו אשר לא איבדו מישהו קרוב וכן חוגגים את יום העצמאות חוטאים ליום הזיכרון, חוטאים לזיכרון(לא בכוונה) של הגיבורים שבזכותם ניתנה האפשרות לחגוג את העצמאות. הסיבה לחטא היא פשוטה, בשל הסמיכות שבין יום הזיכרון לבין יום העצמאות, רבות מההכנות ליום העצמאות נעשות ביום הזיכרון- בין אם זה קניות ובין אם זה הזמנות חברים למנגל.
הפתרון האם יש לנו את הזכות לחטוא לזיכרון של האלו שכבר לא יחזרו? ויותר חשוב, האם יש לנו את הזכות למנוע ממשפחות השכול לחגוג את יום העצמאות?
התשובה היא לא ולכן, הגיע הזמן לשנות את המצב הקיים בכדי שמצד אחד- משפחות השכול יוכלו לחגוג את יום העצמאות, ומצד שני - שהגיבורים שלא חזרו יזכו ליום שבו נזכור אותם באמת, יום שכל כולו יוקדש לזיכרון ולא שיוקדש גם לזיכרון וגם להכנות של היום שאחרי.
השינוי המוצא הוא פשוט, הוא גם כזה שלא יפגע בסמליות של "העצמאות בצל הזיכרון". למעשה מדובר בהפרדה של 24 שעות בין יום הזיכרון לבין יום העצמאות. הפרדה שמצד אחד תיתן למשפחות יום מנוחה שיאפשר להם להירגע מיום הזיכרון האינטנסיבי(ולמעשה יאפשר להם מעבר פחות חד מהעצב של יום הזיכרון לשמחה של יום הזיכרון). ומצד שני, תביא יום אחד שלם שנועד אך ורק למטרה אחת, זיכרון, זיכרון של כל אותם האנשים שנפלו בשביל שנוכל לחיות כאן- מחללי המחתרות ועד חללי הצבא והמשטרה.
