116 נופלים נוספו השנה למספר הכולל של חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. ב-116 בתים נשמע הצלצול האימתני בדלת, חנתה המכונית ויצאו ממנה הקצינים והקצינות. מנגד עמדו בני משפחה ליד החלון וראו את בשורתם מגיעה, עוצרת ועולה במדרגות. עוד כמה פסיעות והם יהפכו לבית שנשען על זיכרונות ולא על העתיד לתקופה ארוכה מאוד.
בשנה האחרונה, בעיקר במהלך מבצע צוק איתן, נתקלו המבשרים לבושי המדים במתחרה שעומד להשיגם בדרך לפעירת הקרע בלב המשפחה. אני מתכוון לשמועות, להודעות הווטסאפ (WhatsApp) ששולחים יודעי דבר על אסון שכבר אירע ומפרים את אחד היסודות הכי חשובים שיש בניהול תקריות אש על-ידי צה"ל מול המשפחות שעדיין לא יודעות שהן שכולות.
לפני מספר חודשים הורשעו שני חיילי צה"ל שהיו בין אלה שהיו מעורבים בפרשת הפצה בווטסאפ של שמות ההרוגים ושמות של הרוגים לכאורה במהלך צוק איתן בטרם פורסמו רשמית.
אחד מאותם חיילים משרת ברבנות הצבאית והשני באגף כוח אדם. חיילים רבים ואזרח נוסף נחקרו בפרשה. חלק ממשפחות החללים התוודעו לנפילת בנם דרך ההודעות הללו, וחיילים נוספים ששמותיהם פורסמו כלל לא נהרגו. במקרה אחר הודלף לווטסאפ שצה"ל עומד לצאת במבצע בעזה בשם צוק איתן - ואמנם, המבצע החל כמה שעות לאחר מכן.
התקדמות הכלים של העברת המידע בדור שלנו היא עצומה ויש בה דברים טובים, אבל אל מול אלה ניצב האתגר הלא פשוט של סינון וחסימת ערוצי המידע, שיכולים לגרום למי שעולמם עומד להתהפך עליהם בעוד מספר נשימות צער רב. זה כמעט מתבקש.
ביום הזיכרון הזה חשוב שנזכור לא רק את הרכב הדוהר להודיע למשפחה שנפגעה אלא גם את כפתור ה-"שלח" שמעביר בקלילות כזו טקסט שעומד להפיל עולמות פיזיים ונפשיים. המסרים שאנחנו שולחים הם מיידיים, אבל הטלטלה שהם מבשרים משנה סדרי עולם.
והנה מצאנו מקום אחד שבו הקידמה חייבת לפנות מקום לשיטות הישנות, אולי אפילו דרך טכנולוגיות שמאפשרות חסימה ומיסוך של בתי המשפחות כדי שישמעו את הבשורה בצורה שהם ראויים לה, שהרי ממילא דבר לא יהיה זהה לרגע הזה.
