שנת 67' - עצמאות 67

תמונה 1: ישראל חוגגת עצמאות 67. רעש מטוסי קרב ממריאים מבסיס סמוך אל המטס. מכל סגנונות המוזיקה שאני אוהב רעש מחריש אוזניים של מטוס קרב מוטס על-ידי טייס ישראלי הוא המוזיקה שנעימה יותר מכל לאוזניי. לאוזן יהודית שרק לפני שבוע זכרה את ששת המיליונים שנטבחו משום יהדותם, אין וגם לא תוכל להיות, יצירה מוזיקלית נשגבה מרעש זה. ליהודים יש מדינה. ליהודים יש צבא. לא עוד כצאן לטבח. בלי שום מליצה. אמת פשוטה הנותנת מרגוע לכל נפש יהודי הומייה. תמונה 2: יוני 1967. תמונת ילדות. זקני הכפר קוראים פרקי תהילים, חלקם בבכי ובדמעות, 'אנא אדוני הושיעה נא, אנא אדוני הצילה נא'. כולם חופרים שוחות מסתור בחצר צריפיהם ומאפילים את החלונות בבדים שחורים. ברדיו קולות שמטילים אימה בלבבי: 'הערב נלביש לכם את הגלימה השחורה'. קול הרעם מקהיר מודיע בעברית פשוטה לכולנו להתכונן למותנו הבלתי נמנע. הזקנים המתפללים והנשים הבוכיות מעידים על אימת מוות אמיתית. מי שחווה זאת לעולם לא ישכח. הערבים בדרכם הנה לשחוט אותנו כולנו. אך מעט פחות מעשרים שנה חלפו מאז נסיונם הקודם שנכשל במחיר נורא של אלפי לוחמים שחייהם הצעירים נגדעו באיבם. הם אינם מוותרים ומיד לאחר תבוסתם חזרו להצטייד ולהקים צבאות אדירים. הם קבעו את שנת 1967 להיות שנת השואה השנייה של העם היהודי. הילדים לא הצטרפו לתפילות הזקנים והמרגוע היחיד לפחדיהם היה אותו רעש מטוסי הקרב שהמריאו משדה תעופה קרוב. הם היו תקוותנו היחידה להפגת המורא שהטיל בנו קריין קול הרעם מקהיר. תמונה 3: ישראל 2015. 24,388 ימי עצמאות לישראל. 23,320 חללי מערכות ישראל. כבר אין צורך בקול הרעם מקהיר לומר ליהודים כי זמנם כאן בארץ ישראל קצוב ונסיונות השמדתם לא ייפסקו לעולם עד אשר ייעלמו כליל. וכמו אותו ילד של שנת 67' רעש מטוסי הקרב בחגיגות ה-67 נותן לי מרגוע. לא עוד כצאן לטבח! ליהודים יש מדינה! ליהודים יש צבא! בלי שום מליצה.