ביום הזיכרון הלכתי "לבקר" את החברים שלי שנפלו במלחמות ישראל. החבר הטוב שלי נהרג בקרב מול קומנדו סורי במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן ליד בוקעתא. פגשתי ליד קברו חייל צעיר המשתייך לאותה היחידה שלו - מאז ומתמיד מקפיד צה"ל לשלוח כל שנה חיילים מאותן יחידות של הנופלים להשתתף בטקס יום הזיכרון ליד קבריהם. שוחחתי עם החייל שענד את תג היחידה ואת כנפי היחידה - פלס"ר 7. שאלתי אותו "באיזה כלים אתם נוסעים היום"? והוא ענה לי - "תלוי... בצוק איתן נכנסנו לעזה עם נגמ"שי זלדות". נדהמתי. אמרתי לו: "החבר שלי שאנחנו עומדים ליד קברו נהרג בתוך נגמ"ש כזה לפני 42 שנה מאש קומנדו סורי, וכבר אז טענו בתחקירים שהיה ידוע שאסור להיכנס לקרב בתוך נגמ"ש כזה. 'למזלו' של המ"פ דאז הוא נהרג בקרב ולא נדרש לתת הסברים למה הכניס את היחידה שלו למלכודת כזו במקום להיכנס רגלית".
כמובן שאין כאן שום ביקורת לא על החיילים הנאלצים להילחם באמצעים לא מתאימים וודאי שלא על המפקדים הנדרשים לקבל החלטות חפוזות במהלך הקרב.
בחיל-האוויר, למשל, זה לא היה קורה. אם אמצעי מסוים היה מתגלה כ"מלכודת מוות" היו מתחקרים, מסיקים מסקנות, מגיעים להחלטות ומבצעים אותן. בצבא היבשה אין לכך כל סיכוי.
למה זה? חיל-האוויר יותר טוב? יש שם אנשים חכמים יותר? יש להם יותר כסף? שטויות. הסיבה היחידה היא שבחיל-האוויר יש מפקד אחד - זו זרוע אמיתית. המפקד אחראי גם ללוחמים, גם לאימונם, גם לציודם וגם לכוח האדם שלו ובעיקר להפקת הלקחים ויישומם בכל ההיבטים בחיל שלו - תכנונים מבצעיים, הכשרות, אימונים, הצטיידות, כוח אדם. כך גם בחיל הים.
בצבא היבשה, לעומת זאת, יש ארבעה אלופי פיקודים מבצעיים - צפון, מרכז, דרום ועורף (ואולי גם פיקוד אסטרטגי - דבר חדש שלא ברור לי מה הוא) ועוד שלושה פיקודים נוספים - "מז"י" שאחראי להדרכות ולאימונים (בניגוד לשמו אין לו שום קשר לבניין הכוח), אט"ל שאחראי ללוגיסטיקה ולהצטיידות, ואכ"א שאחראי לכוח האדם וכן אמ"ן שאחראי למודיעין. אין שום קשר היררכי ביניהם, כל אחד הוא "ממלכה" בפני עצמה, לכל אחד סדרי העדיפויות שלו ותהליכי קבלת ההחלטות שלו, ואם הם במקרה מתואמים אז אולי זה מסתדר. בדרך כלל לא. במערכת כזו כל תהליכי התחקירים, הפקת הלקחים ובעיקר יישומם הם עקומים, לא נכונים ואין שום סיכוי שהם יתרמו לשיפור, ללמידה מהניסיון (רמטכ"ל אחד אמר פעם שיש למידה ארגונית בצבא. יש למידה - השאלה היא אם היא תורמת). כל פיקוד מפיק את הלקחים שלו בעצמו ואין לו שום יכולת לתאם אותם עם הפיקודים האחרים (למעט אולי "הבנה הדדית" שמקומה אולי במערכת אחרת, לא בצבא).
הגיע הזמן כבר שתקום זרוע יבשה אמיתית - עם אלוף אחד בראשה וכל האוגדות המרחביות והלוחמות וחטיבות הלוגיסטיקה וכוח האדם וגם מודיעין השדה יהיו כפופים לה ישירות - לא לצורך "בנין הכוח" ולא לצורך קוסמטיקה. כמו בזרוע האוויר וכמו בזרוע הים. זה גם יחסוך הרבה מאוד כסף, הרבה תקנים מיותרים ובעיקר יהפוך סוף-סוף את הצבא לקצת יותר קטן (בעיקר על-ידי חיתוך השומנים הפיקודיים המיותרים) ובעיקר הרבה יותר יעיל.
וחוץ מזה כהמלצה שולית - קחו את כל נגמ"שי ה-M113 המחורבנים האלה למגרש גרוטאות ותשמידו אותם. החיילים דהיום לא יודעים עדיין את מה שידעו כבר לפני יותר מ-40 שנה - אלו מלכודות מוות!!!
