לאחרונה פורסמו נתוני הדוח שהגישה הוועדה המייעצת לשרת התרבות והספורט, לשר הכלכלה ולוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת - במלאת שנה לחוק הספרים. הדוח מתאר את אשר יגורנו מפניו. הדוח חושף כי מחירם הממוצע של ספרים שיצאו לאור מאז חוקק החוק עלה עלייה דרמטית של יותר מ-40 אחוז - מ-48 ש"ח בממוצע לספר שאינו מושפע מהחוק, למחיר של 68 ש"ח. עלייה חדה זו הובילה לכך שמחירו הממוצע של ספר עלה בעקבות החוק מ-44 ש"ח ל-51 ש"ח.
בעקבות העלייה גם חלה ירידה בנתח השוק של הספרים החדשים. בשנים 2012 - 2013, אחד מכל שלושה ספרים שנמכרו היה ספר חדש שיצא לאור באותה שנה, ואילו לאחר כניסת החוק לתוקף, בפברואר 2014, ירד שיעור הספרים החדשים לאחד מתוך ארבעה ספרים שנמכרו.
גם אורך חיי המדף של ספרים חדשים התקצר, ומספר העותקים המודפסים ממנו ירד (על-מנת לצמצם סיכונים). מן הדוח עולה כי רק כ-25 אחוז מהספרים שהתפרסמו אחרי החוק המשיכו להימכר 8 חודשים אחרי הוצאתם, לעומת 43 אחוזים מהספרים שיצאו לאור בשלושת החודשים שלפני כניסת החוק לתוקפו.
הנפגעים הגדולים הם הסופרים החדשים המתקשים להוציא לשוק את ספרי הביכורים שלהם. מנתוני מו"לים נבחרים עולה כי ב-2014 חלה ירידה של כ-21 אחוז בממוצע בכמות ספרי הביכורים לעומת 2013.
למרות הנתונים המדאיגים, פירסם משרד התרבות הודעה לתקשורת בכותרת: "שנה לחוק הספרים - הדוח השנתי על מצב הענף חושף: שוק הספרים הפך לתחרותי יותר, הדואופול של הרשתות נחלש, חל גידול במספר הספרים החדשים שיצאו לאור". אלא שהגידול היחיד שנרשם לאחר כניסת החוק לתוקף היה בהוצאתם לאור של ספרים אלקטרוניים שפחות הושפעו מהחוק. בנייר עמדה שפורסם מטעם "מכון ירושלים לחקר שווקים" טרם כניסת החוק לתוקף, צפה בדיוק התפתחות זו: את עליית המחירים בשוק הספרים המסורתי ואת העידוד שיקבל ענף הספרים הדיגיטליים כתוצאה מכך.
המסקנה המדאיגה מניסוח כזה של הודעות לתקשורת של משרד התרבות היא שהמשרד והעומדים בראשו מתאמצים שלא להכיר בכישלון החוק ובנזקיו ומשתדלים להציג לציבור את הכישלון כהצלחה. הביטוי הבוטה ביותר לכך הוא השימוש בנתוני הצמיחה בכמות הכותרים בשוק הספרים האלקטרוניים - מצב שנחזה מראש בעקבות ייקור הספרים המודפסים ודחיקת הציבור לרכישות של ספרים אלקטרוניים - כאילו הוא מבטא "הצלחה" של החוק, בעוד שהוא מבטא בדיוק את ההפך.
נתוני הדוח המוכיחים את הנזק שגרם חוק הספרים אינם מפריעים למשרד הכלכלה להקים מנגנוני פיקוח ולגבש תוכניות להתערבויות נוספות בשוק ש"יתקנו" את מה ש"לא עובד" בעקבות החוק. מנגנונים אלה גם עולים ממון רב למשלמי המיסים. כספים אלה לא רק מממנים פקחים מיותרים, אלא גם פיתוח של מערכות ממוחשבות במשרד הכלכלה שנועדו לשמש לפיקוח, לעיבוד הנתונים העסקיים המתקבלים מהגורמים השונים בשוק הספרים ולטיפול בהפרות החוק. על-פי הדוח "אחד מהכלים שפותחו הנו סורק ממוחשב המאפשר למפקח לבדוק את חלוקת שטחי התצוגה בין המו"לים השונים על מדפי רשתות הספרים ולבחון את התאמתם לדרישות החוק".
אם תימשך מגמה זאת, כנראה יהיו לנו כלי פיקוח משוכללים ומערכות מיחשוב מתקדמות למטרות אלו, אך ספרים חדשים ורעיונות חדשים לא יהיו. לפני שנעמוד מול שוקת שבורה, ראוי כי המחוקקים יכירו בטעותם ויבטלו את חוק הספרים במקום להמשיך ולהחמיר את הנזקים שגרם שכבר נראים בשוק.
הנפגעים הגדולים מחוק הספרים הם הסופרים החדשים המתקשים להוציא לשוק את ספרי הביכורים שלהם.
