אוי הקנאה, הקנאה

לו הנשיא לשעבר, שמעון פרס, היה נזקק להצעתי באשר להתקשרות שלו עם בנק הפועלים למען 30 אלף דולר לחודש, ודאי הייתי מייעץ לו להתרחק מכך כמו מאש. לא, לא משום שיש כאן מעשה בלתי חוקי, בלתי מוסרי, אלא משום התוצאות הציבוריות. מי שיעץ לו לכרות חוזה עם בנק הפועלים אמור היה לדעת שמבקשי רעתו של פרס רבים וגסים. שמחתי לשמוע שכבוד הנשיא לשעבר נסוג מן ההסכם, ובכך בא לציון גואל. העלייהום כלפי שמעון פרס לא נבע אלא מתוך קנאה צרופה, אפילו שנאה של חלקים בציבור היהודי כלפיו. איני יודע לאמוד את מספרם של אלה שכל אימת ששמעון פרס יעשה משהו, יאמר משהו, קיתונות של ביקורת יומטרו עליו. סביר להניח שהוא אינו קטן, בלשון המעטה. שמעון פרס יודע זאת היטב אלא שהוא ביקש באמצעות ביטול החוזה למנוע אפילו לזות שפתיים. מעשה אצילי, לדידי, בהתחשב בכך שאנשים במעמדו יודעים לנצל את הקופה הציבורית עד תום ואך יותר מכך. בעיני המלעיזים השונאים את פרס, העובדה שהוא אדם פרטי שאינו תחב את ידו בקופת המדינה למען פעילותו ורווחתו של המרכז שהוא עומד בראשו, אינה חשובה בעיני השונאים. יש לי חשש שגם העיתונאים ואנשי תקשורת אחרים שהעלו את הנושא לראש סדר היום הציבורי אינם נקיי כפיים בבואם לטפל בסוגיה. הסטנדרטים הכפולים, מוסר הכליות ואווירת השנאה הם ממאפייניה הבולטים של החברה הישראלית. שמעון פרס הוא כיום אדם פרטי העומד בראש מכון הנושא את שמו. זכותו של האיש שפעילותו למען החברה בישראל לא תסולא בפז, בהיותו אדם פרטי, לעשות לביתו. איזו חדשה מרעישה יש כאן שממש נחתה עלינו מהשמיים? שום כלום. ראשי הממשלה לשעבר ובעתיד, בהיותם אנשים פרטיים לאחר שסיימו את תפקידם כראש ממשלה, "עשו לביתם", היינו: עשו כסף רב מיגיע כפיהם. מעמדם הרם, ידיעותיהם הרחבות, היכרותם עם גורמים שונים ברחבי העולם, כל אלה היקנו להם אפשרות להתפרנס בכבוד. גם בנימין נתניהו לאחר שפרש לתקופת-מה מן החיים הפוליטיים, וגם אהוד ברק, עשו ועושים למען עצמם, וזה תקין לחלוטין. מה מצפים מאנשים אלה, שישבו בבית ויסרגו למען הנכדים? אנשי צבא בכירים מאוד, אנשי מערכות הביטחון הבכירים, מנכ"לים של משרדים ממשלתיים, ח"כים, שרים - כולם מנצלים את ניסיונם למען פרנסתם או עשייתם לאחר שסיימו את תפקידיהם. מוסדות מכובדים ביותר מגייסים את מיטב המוחות או הדמויות המוכרות בישראל כדי לסייע להם בגיוס תרומות. אוניברסיטות עושות זאת על-ידי מינויים של אנשים מוכרים כנשיאים, כשבפועל, התפקיד העיקרי הוא גיוס כספים. אנשי עסקים מכל רחבי העולם מגייסים פוליטיקאים בולטים לשעבר כדי לסייע להם בהרחבת קשריהם העסקיים. מיטב הידוענים בעולם ובישראל מתגייסים למען עמותות שונות ומשונות כדי לגייס כספים שיאפשרו להן לפעול ולסייע לנזקקים או לכל מטרה ראויה אחרת. אז מה פסול בכך שפרס רוצה לגייס כסף למוסד שבראשו עומד ולא לכיס הפרטי שלו? אנשים בעלי מעמד פחות מזה של פרס מנצלים את ניסיונם שנצבר בפעילותם או בעבודתם הציבורית עשרות מונים יותר, ואף עם קורטוב של חוצפה לא קטנה. זה עדיין לא הופך את מעשיהם לבלתי חוקיים או לבלתי מוסריים. קחו, למשל, את ראשי האוצר לדורותיהם, בין אם מנכ"לים של המשרד או ראשי אגפים, ותמצאו אותם עובדים עבור גופים כלכליים מאוד מרכזיים במשק הישראלי עליהם הם היו צריכים לפקח או לפעול כנגדם בעת מילוי תפקידם באוצר. חיפוש פשוט מאוד בגוגל יוביל את הקוראים לתוצאות מדהימות. למשל, היכן השתבצו מנכ"לים של משרד האוצר לשעבר. מה עשו מפקחים על הבנקים לאחר סיום תפקידם. מה היו מעשיהם של מפקחים על הביטוח לאחר שסיימו את תפקידם. כמה ראשי אוצר למיניהם גויסו למען תרומות למוסדות שונים בארץ, כולל מוסדות אקדמיים, וכמה שימשו בתפקידים שונים במוסדות אלה רק משום קשריהם בעולם. תבדקו כמה פוליטיקאים לשעבר, במיוחד יו"רים של ועדת הכספים של הכנסת או ועדות אחרות מסווגות פועלים עד היום למען חברות עסקיות מובהקות. לגביהם לא נאה לשאול האם ידיהם היו נקיות בעודם משמשים בתפקידים בכירים בכנסת? המקום צר מלהכיל דוגמאות מפורטות של בעלי שררה שעשו לביתם לאחר סיום תפקידם הציבורי. כך זה בארץ וכך זה בעולם, וגם אם אנשים יהפכו ויהפכו, לא יוכלו להטיל על שמעון פרס שום אשם. מה שמוביל את המבקרים, כאמור, זו הקנאה והשנאה כלפי האיש ותו-לא.