במשפט כנגד המדינה - קובעת טובת המדינה ברוח זו, צריך לראות את חוק החרם, המטיל אחריות נזיקית ומאפשר לשלול הטבות, ממי שמפרסם או פועל להטלת חרם על מדינת ישראל. עמותות הנתמכות כספית, מגורמים חיצוניים שיכולים להיות מקושרים, נתמכים, ביודעין ובלא יודעין ע"י גופים אנטי ישראלים, גופים שמטרתם לפגוע בכלכלת המדינה, במערך האקדמאי שלה וכמובן בתדמיתה כמדינת אפרטהייד, או כובשת, או מדכאת מיעוטים, כפי שאותן עמותות ואישים מציגים את ישראל בעולם. את החוק הספציפי - יש לנתח ולפרש לפי המצב העכשווי, מדיני, פוליטי, ביטחוני, בו נמצאת מדינת ישראל ולא לפי ערכים מוסריים אוניברסליים קלאסיים.
דמוקרטיה וחופש הביטוי לדמוקרטיה הקלאסית, שמקורה ביוון, שפירושה המילולי ערכי הוא: דמוס - עם, קרטיה - שלטון, כלומר: שלטון העם. עם זאת כשמדינת יוון הייתה במצב של מלחמה, משבר ביטחוני, לאומי - והייתה סכנה לביטחונה, העם שדגל בשלטון דמוקרטי קלאסי, מיהר למנות דיקטטור לזמן מוגבל, כדי שינהל את המדינה בשעת משבר וכשיחלוף המשבר, חזר השלטון לעם - למועצת העם.
מסקנה - גם לדמוקרטיה יש גבולות, יש מגבלות וכשיש סכנה לקיומה נוקטים באמצעים קיצונים ואפילו מנוגדים לערכיה כדי להצילה.
עקרון שקיים כבר מאות בשנים וגם בג"ץ שלנו קבע לא פעם, במספר פסקי דין מנחים, שיש גבולות ל
חופש הביטוי ויש הבדל מהותי בין חופש דיבור ובין חופש שיסוי - או הסתה. המטריה של חופש הביטוי או דמוקרטיה ליברלית, אינה גמישה וניתנת לפרשנות מרחיקה ובוודאי שאיננה דומה ל"פלסטלינה", שניתן לעבד אותה וליצור ממנה דברים ונוסחים או פרשנויות, שאינן תואמות ומתאימות לביטחון המדינה ואזרחיה.
מותר להתנגד, מותר לבקר ומותר גם לוותר במקומות המתאימים, מבלי לפגוע בזכויות ומבלי לעבור את גבולות המותר והאסור.
האבסורד שבהסתה, בחרם - בגופים הנתמכים ומסובסדים ע"י המדינה, כלומר: הציבור הרחב שאיננו מזדהה עם המאבק כנגד המדינה ומוסדותיה. כאשר מרצים ופרופסורים נכבדים קוראים מתוך האוניברסיטאות בישראל, להחרים את ישראל, מוצריה, כלכלתה ומוסדותיה האקדמאיים, הם מבצעים לא רק עבירה פלילית אלא בעיקר עבירה מוסרית שהרי את כספם הם שואבים מהמדינה, אותה הם מבקשים להחרים.
החרם על מוצרי ההתנחלויות יש רבים המבקרים ומתנגדים להתנחלויות, לבנייה שם ולתוצרת החקלאית והתעשייתית המופקת שם ליצוא ברחבי העולם. אסור לשכוח - ההתנחלויות נמצאות שם לפי החלטת ממשלות ישראל - כולל מפלגת העבודה. ומאחר שכך, גם התוצרת שלה היא באישור ממשלות ישראל, ולכן החרמת תוצרת ההתנחלויות היא החרמת ממשלת ישראל.
מדינה ריבונית דמוקרטית החפצה חיים וביטחון לאזרחיה למדינתה וגבולותיה, חייבת לפעמים לחרוג מהקונצנזוס הקלאסי של דעות פילוסופיות על דמוקרטיה, חופש ביטוי, חופש דיבור ויחס לזר ולגר ולדאוג בשקלול הכולל - קודם לאזרחיה ומדינתה. על-רקע זה חוק החרם, הוא בעיתי בקצבו, בשעתו שבא לשרת מטרה ראויה כאשר הפגיעה בזכויות האזרח היא מידתית וראויה גם לפי פסיקת בג"ץ.
