נכון הרבה דברים מחייבים שינוי, תיקון, שיפוץ, ובכל זאת קיים פער גדול בין מדינת תל אביב שמשתקפת בתקשורת, לבין מדינת באר שבע ופריפריה שבמציאות. כדי לתאר את המצב בבאר שבע עם כניסתה לשנת 67 לקיומה, נחוצות לנו כמה מילים לועזיות: דיכוטומיה, סכיזופרניה ופרנויה. אני פריקית של תקשורת, קוראת עיתונים, מכורה לאתרי חדשות באינטרנט, רואה טלוויזיה ומבינה שהכול קורס וכ"כ שונה ולא מפותח בפריפריה ובבאר-שבע, מבינה שמדינת תל אביב מסתיימת בכניסה לקסטינה בית ג'וליס של פעם. מבינה שאולי באר שבע הוא כישלונו של החזון הציוני. נדמה כי הכל חלוד כאן. החינוך על הפנים, הבריאות בגסיסה. הניקיון לא עובר את מבחן משרד התברואה, תעסוקה באבטלה מתמדת. ואז אני יוצאת לרחוב ופוגשת אנשים שלבושים טוב, ילדים מדברים באייפונים משודרגים, בתים בשיפוץ, מלא בניינים חדשים נבנים, מכוניות חדשות, סופרים מפוצצים, בחגים חצי מהאוכלוסייה משחקת בגני השעשועים החדשים, בתי קפה מלאים, מועדוני לילה תוססים, האמנות פורחת, התרבות בצמיחה מתמדת, ילדים רוכבים בשבילי אופניים, מדרחוב בימי שישי ושלישי, יש בבאר שבע חיים טובים!
כן, אני מדברת על באר שבע, ולא רואה את האבטלה מסביב במקצועות יותר איכותיים, פליטי שואה ללא תרופות, שזה קשור להחלטות ארציות, עזובה במגזר הערבי והביורוקרטיה חוגגת. אני רואה את כל זה וכל זה נכון וקצת עצוב. הדברים מחייבים המשך שינוי ושיפוץ מתמיד. כי יש בבאר שבע חיים טובים.
קיים פער גדול בין מדינת תל אביב שמשתקפת בתקשורת, לבין מדינת פריפריה שנגלית במציאות. התקשורת עוסקת בביקורת לא מאוזנת ובכך היא משרתת את הציבור. עם זאת התקשורת יוצרת אווירה לא וגנת של דכדוך ושל חידלון, ובכך היא רחוקה מהמציאות., החיים בבאר שבע טובים.
עיר סקסית גם אם עוטף באר שבע במקומות מסוימים סובלים מחולאים מגוונים במידה זו או אחרת הרי שהעובדות מדברות בעד עצמם. טיב החיים בעיר באר שבע משתפר משנה לשנה, רמת החיים עולה ובחשבון לאחור, העיר באר שבע של היום עולה על הציפיות של מנהיגיה לדורותיהם.
נכון שאין כיום אידיאלים כמו שהיו פעם, ואין אידיאליזציה, ואין אולי אידיאולוגיה, אבל מסתבר שהשתדרגנו והרבה. משרדי ממשלה הגיעו דרומה, אוניברסיטה התפתחה בקצב מטורף, חזיתית העיר ירוקה, כבישים נוספים נבנו ועוד הרבה דברים טובים. אבל להציג את הפריפריה כהמון מוסר, זו לא רק הגזמה ולא רק השמצה, זה שקר גס. כי בבאר שבע יש חיים טובים.
אינני אומרת כמו שטען הפילוסוף גוטפריד לייבניץ, שעולמנו הוא "הטוב בין כל העולמות האפשריים" אבל אני כופרת בכך שבגלל מספר כתבים או מחזיקי עטים באר שבע עיר לא מפותחת ועדין כל הבאר שבעים משוועים לעבור לתל אביב. התקשורת צודקת שהיא חושפת פגמים, אבל היא חוטאת כאשר היא יורה בכל דבר יפה שקורה כאן בעיר באר שבע!
אני אוהבת את האבק שנכנס לכל חור ופינה. יש פה יותר אבק ממים. אני אוהבת את השקיעות שברקע עצי הדקל מתכסים בזהב של שמש, אני אוהבת את סופות החול שמכסות לי את הריסים, אני אוהבת כל אבן חיה ופרח שנמצאים בעיר הזאת, אני פוחדת תמיד שמחר יודיעו שנגמר לי הנגב, אני אוהבת את הנוף הבתולי שכל צייר יכול לצייר. הרבה דברים עבורי הם באר שבע לאורך שנות חיי בעיר: בית, קופסא של מחשבות, מרחב חיים, ידו של זמן. אף אחד מהם לא היה שיממון או עזובה עבורי. הדימוי הזה של חיי פריפריה משעממים הוטמע בנו ונראה לי שהשתחררתי ממנו. יש משהו סקסי באבק, בשממה, בפריפריה, בסוף העולם שמאלה כאן בעיר המיוחדת באר שבע.
