מדוע מלחיצה דינה זילבר את גופי הימין המתנחלי?

בשבועות האחרונים אנו עדים לעליית מדרגה במאבק של מחנה הימין נגד משרד היועץ המשפטי לממשלה, על-רקע החלטתו בנושא החטיבה להתיישבות. מדובר בקמפיין רחב היקף שבמסגרתו פועלים במשולב בכירי "הבית היהודי", עמותות ועיתונאים המזוהים עם הימין. מטרתו: לגרום לממשלה להתנער מחוות הדעת של המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר, שהמליצה בפברואר האחרון להפסיק לתקצב את החטיבה להתיישבות במתכונתה הנוכחית. מרגע פרסום חוות הדעת של זילבר פתחו גופי הימין המתנחלי במסע דה-לגיטימציה אישי נגדה, הכולל השמצות פרסונליות, הפצת מידע מטעה וחתירה גלויה להחלשת מעמדו של מוסד היועמ"ש. מתקפה זו מתעלמת במופגן מטיעוני חוות הדעת החשובה והמפורטת, שנועדה לשים סוף להפקרות ארוכת השנים שהפכה את החטיבה כר פורה לאי-סדרים, שחיתויות ומעילה בכספי ציבור. החטיבה להתיישבות משמשת זה שנים כזרוע החשאית של הממשלה לבנייה בשטחים, ובאחרונה אף הפכה צינור להזרמת תקציבי עתק לעמותות ימין ולארגונים תורניים. באופן רשמי החטיבה פועלת תחת ההסתדרות הציונית העולמית, אך היא נשענת לחלוטין על כספי ציבור ומקבלת הנחיות ישירות ממשרד ראש הממשלה. בהיותה כזו, היא מצליחה לחמוק מפיקוח פרלמנטרי, משפטי וציבורי. בחוות דעתה קבעה זילבר כי יש לחדול מהעברת כספים בלתי-מפוקחת לחטיבה בין אם בחוק התקציב ובין אם בהעברות חוץ-תקציביות. לדידה, ראוי כי הממשלה תתקשר עם החטיבה אך ורק כגוף ביצועי, בהתאם לחוק חובת המכרזים ובכפוף לנורמות של שקיפות ומינהל תקין. המשנה ליועמ"ש מציינת כי במהלך השנים נסוגה הממשלה מאחריותה לקביעת מדיניות ההתיישבות בישראל, ומסרה לידי החטיבה עוד ועוד סמכויות - קביעת סדרי עדיפויות התיישבותיים, חלוקת כספים, עיצוב מדיניות - שהינן תחום ליבה שלטוני מובהק. העברת סמכויות אלה הינה בגדר "אצילה אסורה" לגורם שאינו שלטוני. כתוצאה מכך, נפגעה יכולת המשילות של הממשלה שאינה שולטת עוד באופן מלא במדיניות ההתיישבות בישראל.

זילבר כותבת כי ברבות השנים הפכה החטיבה ל"חצר האחורית״ של הממשלה, מעין "אזור דמדומים" המאפשר לה לבצע פעולות שלא במסגרת הדין. ככזו שימשה החטיבה מצע נוח להתפתחות של "פתולוגיות מובנות". עוד מציינת המשנה ליומע"ש כי "תקציבי העתק שהוזרמו לחטיבה חולקו ללא שקיפות ובהתאם לפרמטרים פנימיים המוּחלים בחלקם באופן וולנטרי בלבד וללא בקרה אפקטיבית". המלצותיה של זילבר איימו לפגוע בציפור נפשה של הנהגת הימין המתנחלי, מגזר שנהנה באופן מיוחד משירותיה של החטיבה. ואכן, כל הניסיונות בשנים האחרונות להחיל שקיפות על החטיבה נהדפו בעקבות מאמציהם של גופי הימין המתנחלי שנחלצו להגן על האינטרסים הסקטוריאליים שלהם - גם במחיר פגיעה קשה בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי הכללי. בחודשים האחרונים עסקה התקשורת בהרחבה בחטיבה להתיישבות, בין היתר, בעקבות דוח של מרכז מולד מספטמבר 2014 שחשף - בהסתמך על נתונים רשמיים של משרד האוצר - את חלוקת כספי התמיכות של החטיבה. ממצאי הדוח המחישו באופן שאינו משתמע לשני פנים את השיקולים הפוליטיים הצרים המנחים את ראשי החטיבה בבואם לחלק מאות מיליוני שקלים ששייכים לציבור הישראלי. על-פי חוק, מחויבת החטיבה להתיישבות לדאוג לפריפריה הגאוגרפית והחברתית בישראל - צפון, דרום ומרכז. בפועל, 74.5% מהתמיכות הישירות של החטיבה ברשויות מקומיות וביישובים הושקעו ביהודה ושומרון; הנגב והגליל נותרו מוזנחים מאחור, בזמן שהתנחלויות זכו לבונוסים תקציביים נדיבים ביותר. כך, לדוגמה, ההתנחלות בית אל לבדה קיבלה בששת החודשים הראשונים של השנה שעברה 51.5 מיליון שקל מהחטיבה - יותר מכל יישובי הגליל והנגב גם יחד. עוד חשף הדוח כי החטיבה מזרימה עשרות מיליוני שקלים לעמותות של מקורבים לראשי "הבית היהודי", ובהם גרעינים תורניים הפועלים ביישובים אמידים בלב גוש-דן שעיקר עיסוקם הוא החזרה בתשובה. עמותות אחרות שנהנו מתמיכת החטיבה תפקדו כתאים פעילים של "הבית היהודי" ופעלו בגלוי לטובת המפלגה. רבים מהם אף התגייסו למענה ביום הבחירות, בניגוד גמור לחוק. נזכיר שוב כי החטיבה מממנת את כל הפעולות הפוליטיות-מפלגתיות הללו מכספי המיסים של אזרחי ישראל. בעקבות פרסום הדוח הוחלט לסגור את היחידה בחטיבה להתיישבות שאחראית על גרעינים תורניים אלו. נוסף על כך, בסוף 2014 פשטו חוקרי להב 433 על משרדי החטיבה להתיישבות, לאחר שעלה החשד כי רבות מפרשיות השחיתות שנקשרו בשמם של בכירים ב"ישראל ביתנו" בוצעו באמצעות צינור הכספים החשאי של החטיבה. במלים אחרות, היעדר הפיקוח על החטיבה מאפשר לראשיה לפעול בדרכים בלתי-כשרות תוך מעילה בכספי ציבור. הקמפיין המאורגן והבוטה נגד המשנה ליועמ"ש אינו מקרה נקודתי - עלולות להיות לו השלכות מרחיקות-לכת בתחומים נוספים. יש בכוחה של מתקפה ממוקדת על עובדי ציבור, תוך בידודם וסימונם, כדי לשמש "תמרור אזהרה" לפקידים נוספים בבואם לפקח על פעולות הממשלה. אנו סבורים כי מן הראוי לגנות מתקפות כאלה בקול ברור ולמנוע מגורמים פוליטיים להלך אימים על מוסדותיה המשפטיים של מדינת ישראל.