שלומי לחיאני כבר הודיע (יום ב', 27.4.15) שיבקש לערער לבית המשפט העליון על החמרת עונשו. אין לו סיכוי של ממש. סניגוריו יצטרכו לשכנע את העליון, שמדובר בסוגיית-רוחב עקרונית המצדיקה דיון בגלגול שלישי, ובית המשפט העליון נוקט במדיניות מצמצמת ביותר בקבלת בקשות כאלו.
יש אולי נושא אחד שבו תוכל ההגנה לטעון שיש מקום להתערבות עקרונית של העליון: האם המדינה יכולה לערער על עונש שהוטל בתוך הטווח של הסדר טיעון. ולמה "אולי"? - משום שכפי שאומר בית המשפט המחוזי, העליון כבר נתן דעתו על כך לפני חמש שנים בלבד, וקבע שהדבר אפשרי. העליון כמובן יכול לשנות בכל עת את הלכותיו-שלו, אך רק לאחרונה הוא אמר שיש לעשות זאת במשורה ואחרי שנים לא-מעטות. לכן, גם בנקודה זו רוב הסיכויים הם שבקשת רשות הערעור תידחה.
לא פחות חשוב משוחד כדאי לשים לב לדברים החד-משמעיים שאומרים
דבורה ברלינר,
ג'ורג' קרא ו
אסתר נחליאלי-חיאט על עבירת הפרת האמונים, הסופגת שוב ושוב חבטות מצד סניגורים בטענה שמדובר בעבירת-סל חמקמקה ובלתי ברורה. וכך הם אומרים:
"חרף מיקומה השונה על פני רף החומרה העונשי, אין עבירת הפרת האמונים הכללית נופלת בחשיבותה מעבירת השוחד ואינה פחותה ממנה מבחינת ה'אשם המוסרי' שדבק במבצעה. בשתיהן גם יחד ראה המחוקק איום חמור על השירות הציבורי ועל הערכים המוגנים שבבסיסו. איום, שיש למנעו באמצעות איסור פלילי. שתיהן כאחת מהוות אבן יסוד בשמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי, שהוא כשלעצמו בסיס הכרחי לאמונו של הציבור בעובדיו ובמשרתיו".
מסר דומה יוצא שוב ושוב גם ובעיקר מבית המשפט העליון. נכון שהנשיאה
מרים נאור אומרת שיש צורך "ללטש" (כלשונה) עבירה זו, אך כוונתה היא ליתר-חידוד של רכיבי העבירה ולא לריכוך שלה, ובוודאי שלא לביטול שלה.
הוא רצה להיות ראש ממשלה ברלינר, קרא ונחליאלי-חיאט לא חוסכים במילים בבואם לתאר את חומרת מעשיו של לחיאני. דומה שאם זה היה תלוי בהם, הוא לא היה מקבל הסדר טיעון ממנו נמחקה עבירת השוחד, שכן הם קובעים שהפרת האמונים שביצע נושקת לעבירה זו. תראו מה הם אומרים על מי ששאף להיות ראש ממשלה:
- "ההיגיינה הציבורית מחייבת כי אדם במעמדו של המשיב יתרחק כמפני אש מכל קשר עסקי עם תושבי העיר ומכל סיטואציה שבה הוא עלול להיות בניגוד עניינים. אלא, שהמשיב נהג באופן בוטה וחסר מעצורים בניגוד לנורמת יסוד זו".
- "קשה להעלות על הדעת נסיבות קשות יותר של הפרת אמונים מאלה שבאו לידי ביטוי בשלושת האישומים שבכתב האישום הנוכחי. המשיב התעלם מכל היבט של תקינות, מוסר ציבורי ושמירה על טוהר המידות, אפילו למראית עין".
- "מדובר במעשים בוטים. אין צורך בידע או בניסיון כראש עיר כדי להבין את גודל השחיתות הגלומה בהם. לא ייתכן כי מי שאחראי על הנפקת רישיונות בתוקף תפקידו כמשרת הציבור, יקבל הלוואה ממי שתלוי בו לצורך קבלת אותו רישיון. לא ייתכן גם כי מי שתלוי במשיב לצורך קבלת משכורתו ייאלץ לתת לו הלוואה".
אחריותו של משרד הפנים בית המשפט המחוזי עומד גם על כך שהשחיתות - בדמות הפרת האמונים - הפכה לבת-בית בשלטון המקומי: "מדובר בעבירה נפוצה, שכפי שצוין לעיל המציאות בישראל מצביעה על שכיחותה בעיקר בשלטון המקומי. בטיעונה לעונש מנתה התביעה שורת פרשיות שחיתות ברשויות המקומיות, ומדובר בנתון קשיח שלא ניתן לחלוק עליו. מדובר בתופעה המחלחלת עמוק עמוק לתוך המערכות השונות, וככל שהיא חודרת עמוק יותר כך קשה יותר המלחמה בה. רק חשיפתה ומתן ענישה הולמת יכולים, אם לא למגר, לפחות לצמצם את ממדי התופעה".
ריבוי מקרי השחיתות בשלטון המקומי (נזכיר רק כמה מהפרשות האקטואליות:
צבי בר, יצחק רוכברגר,
שמעון גפסו,
ישראל ביתנו) מלמד על העדר מוחלט של הרתעה. השלטון המקומי הוא כבר שנים רבות החצר האחורית המסריחה של המשטר בישראל, והוא יישאר כזה כל עוד השלטון המרכזי יירתע מלהפעיל במלוא העוצמה את כלי הפיקוח, הבקרה והסנקציות שבידיו. שרי הפנים לדורותיהם העדיפו שלא להתעמת עם ראשי רשויות, אולי מסיבות פוליטיות ואולי סתם מחוסר עניין, והתוצאה הישירה היא השחיתות הגוברת. המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט לבדם לא יוכלו לשרש את הנגע; חייבים כאן פעולה יום-יומית תקיפה של השלטון המרכזי.
צפויה החמרה גם לגפסו החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניינו של לחיאני היא בשורה רעה לשמעון גפסו. ראש עיריית נצרת עילית המושעה הורשע לאחר ניהול הוכחות בהתניית שוחד - שדינה כקבלת שוחד - ונדון לשישה חודשי עבודות שירות וללא קלון. לחיאני, אשר הגיע להסדר טיעון מיד בתחילת משפטו, הודה בשלושה מקרים של הפרת אמונים ונשלח לשמונה חודשי מאסר עם קלון. קשה לראות כיצד בית המשפט העליון יותיר על-כנו את עונשו של גפסו, ובמיוחד את ההימנעות מהטלת קלון.
