השיבה לכפר ח'דתא

לא ניתן לתקן עוול לאחד בעוול נוסף לאחר. במקרה של הכפר ח'דתא בגליל התחתון, שמאז 1948 הוא כפר שומם ולא מיושב, שיבת תושביו לאדמתם אין בה לגרום עוול לאיש אלא רק לעשות צדק עם בני ח'דתא. רוב אדמות ח'דתא אינן מעובדות. כל תושביו מאז 1948 מפוזרים בכפרים אחרים בישראל בעיקר בכפר טמרה בגליל. שיבת בני ח'דתא לאדמתם הוא פתרון צודק. חזרתם תניב רק תועלת מוסרית ואזרחית לכל התושבים במדינת ישראל ערבים ויהודים כאחד. בניית ח'דתא מחדש יכולה להיות מענה לפתרון מצוקת הדיור בכפרים בגליל. על אדמת כפר ח'דתא לא נבנה ישוב ישראלי. מספר לא מועט של גלי אבנים מספקים לנו כיום עדות יחידה שהיה כאן כפר, שהיו כאן חיים של כפריים, היה בית ספר, היה מעיין, היה מסגד. כפר אחד ממאות כפרים שהיו ואינם. כיום אתר הכפר מגודר היטב. במתחם המגודר ניתן לראות עצי רימון, עצי תאנה, עצי תות, שיחי צבר הגדלים פרא וגלי אבנים של מה שהיה פעם בית. חלק מאדמות הכפר הועברו לשימוש תושבי כפר קיש הסמוך, המגדלים בו כיום בעיקר ירקות ושקדים. 67 שנים נותר הכפר שומם וגם רוב אדמותיו שוממות ואינן מעובדות, כשתושביו, אלו שנולדו בכפר, עקורים מבתיהם בתוך מדינת ישראל. עקורי כפר ח'דתא הם אזרחי מדינת ישראל, שנאסר עליהם לחזור לבית, המוצב כעדות חיה ושוממת 67 שנים. מדינת ישראל זקוקה כיום לצו פיוס כסם לחיים. לצערי, את צו הפיוס, את צו החיים ממשלת ישראל אינה מאמצת, כשם שאת פסק בית משפט בדבר החזרת עקורי בירעם ועקרית לכפריהם, המדינה אינה מקיימת. השיבה לח'דתא, השיבה לעיקרית ולבירעם עשויה להניח נדבך ראשון למימוש צו הפיוס. מסיבות בריאותיות לא הייתי עם האלפים, ערבים וגם יהודים, בתהלוכת השיבה לכפר ח'דתא. בלבי הייתי עם אלפי הצועדים. אני מצר על כך, שרק חברי כנסת מהרשימה המשותפת היו עם הצועדים ולא נמצא אף לא חבר כנסת אחד ממרץ ומהמחנה הציוני, שיכבד את עקורי כפר ח'דתא בנוכחותו. כיהודים, בשבוע בו התייחדנו עם השכול שפקד כמעט כל משפחה, חובתנו להכיל גם את כאבו של הזולת החי בתוכנו. אנחנו מצווים למען עתיד החיים המשותפים בארץ הזו להכיל את כאב המיעוט, שכחמש מאות כפרים נעלמו מנופיו, אבל לא נעלמו מחייו, לא נעלמו מלבו.