תנועת חב"ש - מכירים? עוד לפני שיושם "חוק שעות עבודה ומנוחה", שהיה בהקפאה עמוקה במשך שנים רבות, ולפני עידן הקניונים הנפתחים כיום בשבת ליד כל עץ רענן, הגה הסופר אהרן מגד את הרעיון להקמת תנועה בשם חב"ש. לא, אין מדובר בארץ של שכנתנו האפריקנית, אלא בתנועה של חילונים בעד שבת. היה זה על-רקע חילולי שבת המוניים על מגרשי הכדורגל, מתוך ריקנות ושעמום, שהסופר קרא להפסיק את המשחקים ולהפוך את השבת כנכס לאומי ליום המנוחה השבועי.
מגד יזם את
התנועה לא מטעמי נוחות, כדי להפסיק את ההמולה המפריעה לשכנים, אלא מנימוקים אידיאולוגיים צרופים, בדומה לנימוקי השופטים בפסיקתם נגד הקמת המרכול בזמנו בגבעתיים.
דומני כי במקום התעסקות ציבורית עם תוכניות ריאליטי הריקות מתוכן, דוגמת "
האח הגדול", או עם כיסאולוגיה פוליטית, הגיעה השעה להקים את תנועת חב"ש למען האקולוגיה הרוחנית של העם.
די לבזבוז האם הרשויות המקומיות הפכו לכספומטים של כוכבי הזמר העברי ביום העצמאות, שלמרות גרעונן הכספי הכבד, הן מוכנות לשלם לזמרים מאות אלפי שקלים עבור הופעה בת 45 דקות?
הגיעה השעה לחדול מהנוהג הזה, במיוחד כשמדובר בבזבוז כספי הקופה הציבורית. העיריות עדיין אינן חברות הביטוח של הזמרים, שגוזרים על חשבונן, מכספי הארנונה של האזרחים, קופונים שמנים.
גופים עסקיים פרטיים, דוגמת מועדונים ובארים, רשאים לשכור את שירותי הזמרים בסכומי עתק, אך לא הממשלה או הרשויות העירוניות. מדוע שהעיריות לא ינצלו אירועים ציבוריים לגילוי כשרונות מקומיים חדשים, שישמחו להופיע בעלות נמוכה? כך, דומה, כולם יֵצאו נשכרים: העירייה, האזרחים ולא פחות הזמרים שייהנו מיחסי ציבור נרחבים.
די לבזבוז!
תרבות הדיבור בכנסת בצדק קבע הנשיא רובי ריבלין כי יש לקנוס חברי כנסת על התבטאויות לא ראויות החוזרות ונשנות. הניסיון מלמד כי אנשים (ובכללם ח"כים) לומדים רק דרך הפגיעה בכיס.
לא סוד הוא כי תרבות הדיבור של ח"כים, האמורים לשמש מודל לציבור -ובמיוחד לבני נוער - נמצאת בשפל חסר תקדים. דומה כי 'פניני הלשון' של נבחרינו בכנסת, והחלפת המהלומות המילוליות ביניהם, המספקים את ההצגה הכי טובה בעיר, יכולים לפרנס ספר עב כרס, ולתת שיעור מפוקפק לעם בדיבור פסול ובמכות מתחת לחגורה.
הגיעה השעה שהם ילמדו להתנצח ביניהם בלשון נקיה, תוך הבלטת רמת התכנים במקום לשון נמוכה. אולי יהיה פחות שואו, אבל הכנסת, יש לזכור, היא לא תוכנית ריאליטי. אין ספק כי אם יצליח הנשיא במשימה החשובה, הוא יהיה ראוי לפרס מהאקדמיה לטוהר הלשון.
קדנציה מלאה מפלגת
המחנה הציוני הצביעה על אופציה אפשרית של הליכה לאופוזיציה, כדי להפיל את הממשלה תוך זמן קצר וללכת שוב לבחירות. האומנם?
כזכור, המפלגה חרתה על דיגלה אחריות לאומית והקמת ממשלה אחרת. האם העובדה שהמפלגה רוצה להיות בשלטון מצדיקה שוב הליכה לבחירות, שעלותן לקופת המדינה מיליוני שקלים, בשעה שהמשק נתון במשבר כלכלי חמור ולשכות הרווחה מתמודדות עם בעיות של אבטלה, עוני ומצוקת דיור? היכן האחריות הכלכלית והציבורית והנפת הדגלים החדשים של המפלגה?
ראוי שהכנסת החדשה תחוקק חוק לכהונת כל ממשלה קדנציה מלאה ארבע שנים וקיום הבחירות במועדן. הדבר יביא לקבלת אחריות של כל מרכיבי הבחירות: הציבור הבוחר, הממשלה והאופוזיציה והבטחת איכותן ודאגתן הבלעדית לטובת העם ורווחתו.
עד 127 מי אמר עד מאה ועשרים? אם עוד לא שאלתם, אז כדאי שתדעו: אחרי האישה הדרוזית הישראלית, מרים עמאש, שנפטרה בגיל 124, קַבלו את האישה היפנית הקשישה ביותר, שהלכה לאחרונה לעולמה בגיל - אתם קוראים נכון - 127! (כמו שרה אמנו הוותיקה, להבדיל).
מעתה, במקום הברכה המסורתית, אימרו: עד מאה עשרים ושבע. שנים יגידו - אם לא יועיל, לא יזיק...
פסוקו שכר ח"כים - להכניס חַ"כּ לכיס...
שיכור - היין עלה לו לראש
מבקיע גולים - גולן
מוצרי יסוד בלי מע"מ - מָנִי-שְׁתַּנָּה?
מע"מ על ביצים - מס-לוּל
מנעמי הפוליטיקה - חַ"כּ וחִכּוֹ
האישה שמאחורי ח"כ דרעי - יפה שעה אחת קודם
בקטנה אחרי פסח השינוי כבר בַּפתח
