מה רוצים חכ"ים בליכוד, ובכללם ראש הממשלה? - לדעתם השמאל השתלט על מערכת המשפט.
לשופטים יש דעות פוליטיות, אחד השופטים, הבכיר שבהם, בעל דעות פוליטיות מובהקות, השופט אהרון ברק. הוא היה והנו המעצב הראשי, לטובה ולרעה, של מערכת המשפט דהיום. ודעות פוליטיות אינן דבר שלילי כלל ועיקר, פוליטיקה היא מדיניות, היא תורת עולם, היא תורת חיים, ושופט לא רק זכאי אלא חייב לשלב את תורת חייו בשפיטה, לא לכל נושא עונה החוק, לא לכל שאלה יש מענה בפסיקה, ותורת העולם של השופט מתבטאת בפועל בדעות הפוליטיות שלו (לא בהקשר של מפלגה זו או אחרת) ולכן ככל שאנו עולים בבכירות המערכת וככל שניתן חופש לשופטים לפסוק נכון על-פי החוק אך לאור כללי הצדק, לדעותיו של השופט ולתורת עולמו יש השפעה מכרעת על שפיטתו.
שופט דתי יינק מתורת העולם הדתית שלו, מהמשפט העברי, שופט ליברלי יינק מתורות עולם ליברליות וכיו"ב. וכל עוד מדובר בהיכל המשפט, בביתו ובמבצרו של השופט, וכל עוד לא מדובר בעימות חזיתי עם הרשות המחוקקת, אני סבור שאין חולק על העניין הזה.
ואילו כאן עוסקים אנו בשני נושאים שונים האחד לא קשור כלל לאולם המשפט והשני קשור להיכל אך הוא שנוי מאוד במחלוקת בכל מדינות העולם.
מינוי שופטים מינוי שופטים הוא נושא המטופל במובהק מחוץ לאולם המשפט, ולכן אין כל ספק שדיון ציבורי בו ושינויים בו על-פי החלטת הכנסת הם אפשריים. ביודענו שלשופטים יש גם תורת עולם פוליטית, והתורה הזו משפיעה על החלטותיהם בתוך ההיכל, ודאי משפיעה עליהם מחוצה לו, ולכן אם בראש הפירמידה המשפטית עומד אדם בעל דעות פוליטיות א' - הוא משכפל את דעותיו במערכת המשפט באמצעות שליטתו בוועדה לבחירת שופטים, ובחלוף דור מרבית השופטים שלנו הם בעלי אותם מקורות חשיבה, בעלי אותה תורת עולם ומשרתים אותה פוליטיקה. ומאחר שממילא הפוליטיקה שולטת בוועדה לבחירת שופטים, כיום זו הפוליטיקה של השופטים, ומאחר שהפוליטיקה הזו הוציאה את מערכת השפיטה מאיזון פוליטי האם אין זה נכון לתת דווקא לפוליטיקאים המקוריים את השליטה על בחירת השופטים ואז מידי פעם מתחלף השלטון וכך יישאר הגיוון ההכרחי במערכת הזו?
ואם זה לא נחוץ באורח תמידי אולי זה נחוץ כעת כפעולת איזון ובלימה הכרחיים כי אלא אם נשנה את כללי המשחק מערכת המשפט תמשיך לייצר שופטים בעלי אותה תורת עולם ללא סוף.
פסקת ההתגברות מטרת פסקת ההתגברות היא לאפשר לכנסת להתגבר על ביטול חוק שפסל בית המשפט. בניגוד לכל החלטה אחרת, החלטה כזו היא עימות בין הביצה והתרנגולת, בין המלפפון והגנן, בית המשפט אשר מחויב לפסוק על-פי חוק, רואה לעצמו את הזכות והחובה, ללמד תורה את מורהו, ולא רק ללמדו אלא אף להעמידו דום, לקבוע לו עובדות. ואיש לא אוהב לקבל פקודות, בייחוד לא ממי שאמור לסור לפקודתו.
הדיון בשאלת ההגברות הוא בעצם דיון בשאלת ההתבגרות, ובהתבגרות יש לנו שתי בעיות, מערכת המשפט, עקב שליטתו ללא עוררין, אז כהיום של
אהרן ברק, התבגרה מוקדם מידי, אנו מדינה בת 67 שנה, שהניחו על כתפיה מערכת משפט מאוד ליבראלית עם סמכויות אין קץ לשופטים, כאילו אנחנו בני חמש מאות שנה לפחות, כאילו אנו ללא מלחמות וללא קיבוץ גלויות. ואילו המערכת הפוליטית שלנו, מתנהגת כאילו אנו בני שנתיים עד שלוש, ודי היה לקחת חלק, אפילו מרחוק, בשתי מערכות הבחירות האחרונות על מנת על-מנת להיווכח שזה בדיוק מצבנו.
נושא נוסף לעיון בעניין ההתגברות הוא הסיכוי שהממשלה והכנסת לא יוכלו להעביר את עניין שינוי ההרכב בוועדה לבחירת שופטים, ללא ההתגברות, הרכב הוועדה מעוגן הרי בחוק יסוד השפיטה, ולכן מחייב שינוי חוק יסוד ואז יעתור מישהו לבג"ץ, בית המשפט יבטל את השינוי בחוק, ובהעדר יכולת התגברות גם השינוי בהרכב הוועדה לא בהכרח יעבור.
הדיסוננס והדיסוננס, חוסר ההרמוניה, בין מערכת משפט המתייחסת אלינו כמבוגרים מאוד מכפי גילנו ומערכת פוליטית המתייחסת אלינו כאילו אנו ילדותיים מאוד מכפי גילנו, יוצרת חיכוך, ובמצב הנתון החיכוך הוא רצוי ונכון, וללא החיכוך הזה, לא יהיה איזון לעולם, מערכת המשפט הנשלטת כיום על-ידי קבוצה בעלת תורת עולם מאוד מסוימת תמשיך להזין עצמה עוד ועוד בצלמה ובדמותה, וזה האינטרס האחרון של המדינה, הפוליטיקה והמשפט כן, גם המשפט בישראל.
אנשי האור והחושך והכי מכוער זה הניסיון לתייג את התומכים בהצעת חברי הכנסת מהליכוד כבני חושך, ואת תומכי הצד השני כבני אור, (או הפוך) לכולנו מדינה אחת, כולנו רוצים בטובתה, לכולנו מערכת משפט וכנסת אחת וכולנו רוצים בטובתן יש כאלה ואני בתוכם הסבורים שלמערכת המשפט יש עודף סמכויות, ולכן רצוי היה שתצמצם אותן אף מיוזמתה, ויש אחרים הרואים במצב הקיים כמצב אידיאלי, אלה גם אלה לא רוצים לפגוע בכלום או להרוס כלום, כולם אנשי אור, אלה שסוברים שיש להגביל במידת מה את סמכויות מערכת המשפט, ואלה שסוברים שלא.
