חג לכל חַ"כ רבות דוּבַּר ונכתב על ה
ממשלה הגרנדיוזית והראוותנית, הגדולה בתולדות המדינה, שהייתה בקדנציה השנייה של נתניהו, אשר מנתה כזכור 32 שרים. דומני שהיא קבעה בהיקפה חסר התקדים שיא גינס ישראלי, תוצרת כחול לבן. אם במהדורה הקודמת כראש ממשלה וכשר אוצר הוכיח נתניהו את עצמו כאלוף ההפרטה הכלכלית של מוסדות המדינה, הרי במינוי מנגנון השרים המנופח, הוכיח ראש הממשלה שהוא אלוף הפרטנוּת המיניסטריאלית. אז 22 שרים הפעם זו ממשלה מצומקת לעומת הקדנציה ההיא הזכורה לשימצה.
לכאורה המנגנון הממשלתי המשוּמן הִקנה לביבי כשר אוצר - על (מה זה?) ציון נכשל, עוד בטרם כניסתו לממשלה. נכון שעלוּת כל שר (וסגן שר) לקופה הציבורית היא שני מיליון שקל לשנה. אך בינינו זה כסף קטן כשמדובר בכספי האזרחים הקטנים, הנדרשים להדק את החגורה הכלכלית, ולא בכיסם הפרטי של השרים. במיוחד נדרש הציבור לתרום למאמץ המלחמתי של נבחריו להיות חברים במועדון המיניסטריאלי היוקרתי של הממשלה. כידוע בשביל הכבוד של אח"מיו הגדולים, שלא יסולא בפז, צריך העם לעבוד, לשלם מיסים ולהפסיד. לא נורא. האגרה ללא ספק מצדיקה את התמורה למען נבחרת הכבוד של האליטה הממשלתית.
צריך לזכור שמִשְׂרַת חַ"כ היא אומנם פרה חולבת לנבחרי העם, הנהנים מחסינות כלכלית, שאינה מכירה את המושג מיתון, לכל ימי חייהם. זאת בערבון בלתי מוגבל, גם אם הם בוגדים במדינה, או אינם אזרחים נאמנים לה, עיין ערך
עזמי בשארה בפרט, ומפלגות רע"מ ו
בל"ד בכלל. העיקר שהם אינם משתייכים ל
מפלגת כהנא המנוֹחה, הבלתי לגיטימית והבלתי דמוקרטית.
חוק חֲסַר שיניים אולם עם כל הכבוד, משְׂרת החַ"כ כבר קטנה עליהם ולא תפורה למידותיהם הרחבות. ראשית, האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון, המתערב בסוגיות פוליטיות ודתיות, מכרסם בסמכויות החקיקה שלהם. שנית, החקיקה עלולה לפעול כבומרנג נגדם, עיין ערך
גדעון סער. הח"כ הנמרץ מטעם הליכוד יזם הצעת חוק להגבלת מספר השרים בממשלה לשמונה עשר בלבד, והשאר כבר היסטוריה. צחוק הגורל הוא, שאילו ההצעה הייתה עוברת במליאה בקריאה שלישית, סער היה אז מחוץ לממשלה.
הכרסום בחקיקה צפוי לא רק מצד בג"ץ. גלגולי החוק הנזכר משמשים דוגמה מובהקת לכך, עד כמה החוק הוא כחומר ביד היוצר וחסר שיניים. החוק שעבר בקדנציה הראשונה של ממשלת נתניהו, הוּפר ברגל גסה על-ידי
אהוד ברק, כאשר הוא לא התאים לצרכיו הקואליציוניים, ושוּנָה מיד במחי הצבעה בכנסת.
ההיסטוריה הקואליציונית חזרה במהדורה מוגדלת בממשלת נתניהו. הפיחות שחל במעמד הכנסת, גרם לנבחריה ללטוש עיניים לתואר שר הנחשק גם אם הוא חסר סמכויות ביצועיות ועולה הון עתק למשלם המיסים. העיקר לזכות בליטרת הבשר השמנה של לשכה, מזכירה, עוזרים, מכונית שרד וצבא מאבטחים. אחר כך יקימו ועדה ציבורית (על חשבוננו כמובן) לבדוק מדוע תדמית הכנסת והשרים כה ירודה בעיני הציבור.
שר לדמגוגיה אבל ההיסטוריה כידוע חוזרת על עצמה. גם עתה, בקדנציה הרביעית של נתניהו, נראה שתאוות השררה של הח"כים אינה יודעת שובע. מה כבר לא נֶאמר על ליטרת הבשר הקטנה שיזכו לה חברי הכנסת של הליכוד, בעל 30 המנדטים, אחרי שעוגת השלטון השמנה חולקה כבר בין השותפות הקואליציוניות - ובעיקר כחלון, בנט ודרעי?
ובכל זאת, בעידן הספציאליזציה, שלא פסחה גם על ממשלת נתניהו, אתרום את תרומתי הצנועה בייעוץ חינם לשלל משרות אפשריות לחַ"כים המובטלים, שעדיין לא מצאו סידור עבודה בממשלה הרחבה. שם המשחק: שר לכל ח"כ.
זוכרים את פרופ' אבישי ברברמן מהעבודה לשעבר?רק אתמול בקדנציה השנייה של ביבי נשא הפרופסור הנכבד נאום חוצב להבות נגד ההצטרפות לממשלה, ולמחרת הנואם בלהט כבר חצה את הקווים האדומים של עצמו והיה עמוק בפנים בכובע המיניסטר? המאגיה של המילים מחוללת נפלאות. אתמול רתוריקן נלהב, ולמחרת היום דמוקרט המקבל את דין התנועה. הדמגוגיה חיה בדו-קיום נפלא ובשלום גם עם הצביעות.אידיאולוגיה לחוד - ומילים לחוד? אין דבר, מכבסת המילים סובלת הכל. האם הוא לא ראוי היה לכהן כְּשר לדמגוגיה?
וברברמן לא לבד. האיש כמשל לח"כים אחרים שחתרו נגד שלטון נתניהו, אך זה לא הפריע להם ליהנות ממנעמי השררה בממשלתו. עיין ערך, איך לא,
ציפי לבני בתפקיד שרת המשפטים ו
יאיר לפיד שר האוצר בקדנציה הקודמת, האחראים על סיסמת הבחירות "רק לא ביבי".
פיצול אישיות במשרד החינוך? חינוך לחוד, תרבות לחוד וספורט לחוד. בכך לא סגי. מדוע לא למַנות שר למחוננים ושר לגאונים, שר לבינונים ושר לממוצעים, שר לחלשים ושר לנחשלים? במה זה שונה מהפיצול בין שר אוצר ושר כלכלי לשלום, מכבסת המילים תפתור הכל.
ואם במגמות אופנה עסקינן, מה דעתכם על שר לאינטליגנציה רגשית ושר לאינטליגנציה שכלית? שר לאינטליגנציה רוחנית ושר לאינטליגנציה מעשית (קאוצינג)? ממש חתך רוחב מושלם. ואולי גם שר להשכלה גבוהה ושר להשכלה נמוכה, שר להשכלה יסודית ושר להשכלה תיכונית?
בתחום הספורט: שר לספורט הישגי ושר לספורט תחרותי (עיין ערך ברברמן), שר לכדורגל ושר לכדורסל, שר לטניס ושר לכדורעף. שר לספורט ושר לחינוך גופני.
בתחום המדיה: שר טלוויזיוני ושר רדיופוני, שר ערוץ ממלכתי ושר ערוץ מסחרי. שר לטלפוניה סלולרית, ושר לטלפוניה קווית. שר להוֹט ושר לנטוויז'ן, שר לבזק ושר ל
בזק בינלאומי. שר אינטרנטי ושר לוויני. שר לדואר יוצא ושר לדואר נכנס. שר לגוגל, ויאללה שר לווּאלה.
בתחום התחבורה: שר לענייני תעופה (ספיישל לשרים המעופפים) ושר לרכבת הקלה. שר למטוסים ושר למסוקים. שר למטוס הקל ושר לאל על.
וכן לא שכחנו. העיקר הבריאות בראש מעייננו. אומנם ביצת השר לא נולדה (כזכור ליצמן הוא סגן שר), אך גלריית המינויים רחבה. שר לבריאות הגוף ושר לבריאות הנפש. שר קרדיולוגי ושר לענייני דיאליזה. שר לרפואת עיניים ושר לרפואת אוזניים. שר לאירוע מוחי ושר לאירוע לבבי (וסליחה על אי-הדיוק הלשוני). שר כירורגי ושר אורטופדי. שר לממשלה בטיפול נמרץ. שר נרקיסיסט ושר אגואיסט. שר למאניה (לשׂר השׁר כל הדרך לכסא המרופד) ושר לדפרסיה (לאקסים המתוסכלים ולמצעד המאוכזבים). ועוד שר לענייני גסטרונומיה שירפא את הקבס שנתקפנו לנוכח הגועליציה של הממשלה.
ומה דעתכם על שרה למעמד האישה? דומה כי להצעה מפתה שכזאת אפילו המורדת המיתולוגית מהעבודה,
שלי יחימוביץ', לא תוכל לסרב. ואחרון אחרון: שר לשְׁנוֹר? לשנורֶר את הציבור ולגזור עלינו קופונים. אל דאגה השר הקרדיולוגי ירפא את התקף הלב מהכיס. וסליחה, מבולבלים? האם נסחפתי? גם חברי הכנסת.
עד כאן על עולם הזוהר של נבחרת השרים. מעֵבר לפינה ממתין בתור היו"ר לשעבר, והנשיא כיום, רובי ריבלין להרחבת הגלריה הפרלמנטרית, מ-120 ל-150 ח"כים. שיחכה.
האם לא די בדימוי הירוד של המנגנון הנוכחי המנופח, שיש צורך להרחיבו ולפגוע יותר בתדמית הכנסת?
