"מוסלמים של חוץ" נגד "מוסלמים של פנים"

כיצד רואים הפרסים את הערבים ומהו הדימוי של הערבים בתוכניות הלימודים בבתי הספר באירן? החוקר הירדני נביל אלעלום המתמחה בתחום זה פרסם ספר בנושא זה, ובו הוא כותב כי תוכניות הלימודים באירן מתבססות על האמונה השיעית והלאומנות הפרסית. זאת, למרות ריבוי המיעוטים באירן המהווים 72 אחוז מכלל האוכלוסייה. בבתי הספר מנחילים את האמונה כי הפרסית היא שפה דתית ויסוד של אחדות. כמו-כן מלמדים כי הפרסי הוא ארי בגזעו ואציל ומצטיין בתכונות של יושר, מסירות ונאמנות. לעומתו, הערבי נעדר ערכים, תרבות ומוסר, הוא פרימיטיבי שחי על פשיטות, ביזה וכיבושים. האפליה והדיכוי מורגשים במיוחד נגד המיעוט הערבי באירן המהווה כ-13 אחוזים מכלל האוכלוסייה. מרבית הערבים באירן משתייכים לזרם השיעי שגלו לאירן בשל הרדיפות כלפיהם מצד שלטונו של סדאם חוסיין. אך למרות היותם שיעים, הם נחשבים באירן לתושבים סוג ב', ומדי פעם הם מתקוממים ומבצעים פיגועים נגד המשטר, בעיקר במחוז חוזיסטן ואהוואז. אלא שההתנשאות אינה חד-צדדית. גם בעיני הערבים הפרסים הם נחותים, ויש להם מימים ימימה דימוי שלילי, ואף הודבקו כינויי גנאי כמו "אלע'גם", "אלמגוס", "אלצפויים" ו"עובדי האש". הערבים מתגאים בכך שהנחילו לפרסים תבוסה מרה בקרב "אלקאדסיה" בעידן הכיבושים האיסלאמיים. הם מתוארים כ"מוסלמים של החוץ", בעוד שהמוסלמים הערבים הם "מוסלמי הפנים", משמע המקוריים והמועדפים על יד האל שבחר את הנביא דווקא מביניהם והוריד את הקוראן בשפתם הערבית.

האם יצליחו שליטי אירן

משום מה, תימן השסועה נקראת במסורת הערבית "הארץ המאושרת" - "אלימן אלסעיד". אך בעיני השלטון העות'מני, תימן לא הייתה כה מאושרת, אלא ארץ נידחת וענייה ששימשה מקום גלות לפעילים פוליטיים בלתי רצויים לשלטון. תימן, כמוה כמו מרבית מדינות האזור, היא ארץ מדממת ומשופעת בניגודים עדתיים, שבטיים, דתיים ופוליטיים. וכאילו שאין די לה בכל אלה, הנה היא הופכת לשדה קרב של כוחות זרים - אירן השיעית נגד מדינות האיסלאם הסוני, ובראשן סעודיה ומצרים. בנוסף לכך, מעורבות בסכסוך, אם כי לא בקרבות, שתי מדינות לא ערביות: טורקיה ופקיסטן הגרעינית. תימן, למרות היותה מדינה בלתי מפותחת, היא בעלת חשיבות גיאופוליטית אסטרטגית, בשל שליטתה בבאב אלמנדב החולש על השיט הבינלאומי לכיוון תעלת סואץ, אילת ועקבה. אירן מעוניינת להשתמש בשליטה במעבר באב אלמנדב כקלף מיקוח במו"מ על הגרעין עם מדינות המערב. בשנות ה-60' של המאה ה-20, שלח ג'מאל עבדול נאצר את כוחותיו לתימן בהכריזו כי ים סוף הוא ים ערבי. אך נסיונו להשתלט כשל והותיר 200 אלף תימנים ו-20 אלף מצרים הרוגים. לקראת סוף המלחמה ההיא, נמנעו שלטונות מצרים מלהשיב את גופות החיילים ההרוגים לארץ מולדתם - למנוע מהומות. כיום ההיסטוריה חוזרת על עצמה, רק בשינוי השחקנים הראשיים: אירן מחליפה את מצרים. האם אכן תצליח אירן להשיג את המטרה שאליה חתר נאצר? יש סימנים המעידים על נסיגת החות'ים הנתמכים על-ידי אירן. סוכנויות הידיעות מוסרות כי שליטי אירן הודיעו לחו'תים בתימן כי אינם יכולים להמשיך ולסייע להם בכסף ונשק בגלל התמוטטות מחירי הנפט. בנוסף, הקואליציה הסונית נחושה להמשיך עד הסוף, היות שניצחון אירני להשתלט על תימן משמעותו סוף העולם בעיני הקואליציה הזאת.

על אנשים ועכברים

מדענים בריטיים ניסו את יעילותם של רעלים להרוג עכברים. הם החדירו את הרעלים לחתיכות שוקולד ופיתו בהם עכברים. רוב העכברים מתו כשטעמו את השוקולד. למחרת, ערכו אותו ניסיון, אך העכברים שצפו בחבריהם המתים לא נגעו בשוקולד המורעל. המסקנה היא שגם עכברים לומדים לקח ונזהרים. הסופרי העירקי הגולה בלונדון ח'אלד אלקשטיני השתמש (במאמר בעיתון "אל-שרק אל-אווסט", 17.4.15) ניסוי זה על העכברים, כמשל לבני אדם שבניגוד לעכברים אינם לומדים לקחים מטעויותיהם. הוא מתייחס לארגוני המחבלים והמורדים החות'ים בתימן הנתמכים על-ידי המשטר האירני, אך מזכיר גם ארגונים אחרים בעירק, סוריה ולבנון הממשיכים לשגות ואינם לומדים דבר. ובלשונו, "השוגים האלה ממשיכים למצוץ את השוקולד המורעל שמגישה להם אירן. אלפים מתים בגללם. לאלה אין השכל והתבונה שיש לעכברים".