טעות גדולה לחשוב שיש לנו כנסת שמנהלת את המדינה. לא הכנסת, לא הממשלות לדורותיהן, לא הפקידים הצעירים של משרד האוצר, לא בית המשפט העליון, לא המומחים, לא המשטרה ולא הפרקליטות. כבר עשרות שנים המדינה נשלטת ומנוהלת על-ידי התקשורת אשר מכתיבה ומאיימת, מכשירה או מכתימה, מכתירה או מורידה, מפעילה או משתקת, פוסלת או מהללת, מסננת או מקדמת-חוקים, ח"כים, שרים, שירים, ספרים, הצגות, נסיגות והתכנסויות. התקשורת משפיעה על העברת מאות מיליונים מכספי הציבור לשם או לשם, היא זאת שקובעת את סדר היום של הכנסת, של ממשלות ושל המדינה. היא משיגה את מבוקשה בכך שמחליטה מה לפמפם, מה להצניע, מה לשדר, מה לפסול, מה לחקור ואת מי, האם לשחרר שחרור מוקדם או להשאיר בכלא- ועוד מיליון דברים גורליים אחרים.
במערכת הבחירות האחרונה התקשורת קבעה את מספר המנדטים שיקבל המחנה "הציוני". זו היא לא הסברה שלי, לא הקיטור של אנשי הימין הממורמרים ולא טענתם של הטוקבקיסטים האנונימיים - קוראי האתרים, זאת הכרזת ההרשמית של ראשת מר"צ,
זהבה גלאון. לא מדובר בפליטת פה או באמירה אקראית; ב-19.03.15, מיד לאחר פרסום התוצאות הרשמיות, גברת גלאון בראיון לתוכניתה של
אילה חסון "הכל דיבורים" ברשת ב', חזרה והדגישה שלוש פעמים: התקשורת התגייסה לטובת המחנה של הרצוג ולבני. זה אומר דרשני. זאת הייתה הפרה גלויה ובוטה, "מהמקפצה" של חוק יסוד הבחירות. על דברים הרבה פחות חמורים נפסלו בחירות, אנשים נענשו והלכו לכלא.
התקשורת ניסתה לקבוע גם את מספר המנדטים עבור המחנה הלאומי אך נחלה כישלון טוטאלי - לא בגלל נתניהו הקוסם, לא בגלל טיפשותו או אי-בשלותו של העם, לא בגלל פליטת הפה של
יאיר גרבוז או חוסר מיומנותו של הקמפיינר הראשי של המחנה "הציוני". במערכה הזאת התקשורת התמודדה מול המציאות שגברה (כמו שבדרך כלל קורה - אך לא תמיד) - והכריעה את המערכה לטובת הליכוד. וזאת כיוון שרוב הישראלים יודעים שהחמאס, חיזבאללה, דע"ש ואירן - הם סכנה אמיתית, ממשית ולא המצאתו של פוליטיקאי זה או אחר.
בגלל התקשורת ועדת הבחירות קיבלה את הטענה המגוחכת של ווי-15 שהזרימה מיליונים לקמפיין לטובת
יצחק הרצוג. הואיל והבחירה הייתה בין שניים - ביבי או בוז'י, היה ברור לכל בר דעת למען מי פעלה העמותה. רק וועדת הבחירות לא הבחינה במרמה. אני משווה את הפרשה לסיפור הבא: בית המשפט הוציא צו האוסר על צוות מחלקת היולדות להדליף מי נולד אצל המלכה. אחות פיקחת אחת תלתה בחלון שפונה לשדרה פוסטר עליו כתוב: "זה לא בן" -ובבית המשפט טענה להגנתה במצח נחושה כי לא הפרה את הצו כיוון שלא גילתה מי נולד אלא רק ציינה מי לא נולד. אצלנו ועדת הבחירות קיבלה הסבר ערמומי מסוג זה. מה זה אם לא עלבון לאינטליגנציה? והתקשורת עם כל העיתונאים, החוקרים, הכתבים והפרשנים שלה קיבלה את פסק הדין בסיפוק רב. איש לא זעק, לא תהה - כי הוועדה פעלה בהתאם להנחיותיה.
התקשורת מצליחה לנהל את העניינים על-ידי כך שהיא מפחידה את אלה, שלהם העם מוסר את מושכות השלטון באופן רשמי. כמעט כולם פוחדים מהתקשורת, נכנעים, מרכינים ראש ומצייתים לה. יש לנו נשיא מדינה שפוחד מהתקשורת. לפני 8 שנים מר ראובן ריבלין אשר התמודד על תפקיד הנשיא מול
שמעון פרס הסיר את מועמדותו והסביר בשידור חי שעשה זאת משום שהעיתונאים איימו לפרסם עליו דברים רעים. יש לנו
מבקר המדינה אשר בצייתנות פרסם חודש לפני הבחירות דוח על ניהול מעון ראש הממשלה - לא מאהבת התקנון אלא מפחד מפני התקשורת. היועצים המשפטיים של הממשלה גם מעדיפים לא להסתכסך עם העיתונות כדי שפרסומים שליליים לא יסכלו את סיכוייהם להתמנות לשופט עליון. מאותה הסיבה פוחדים מהם גם שופטים מחוזיים, אלופי צה"ל, ניצבי המשטרה, ח"כים ושרים.
התערבותה הלא-חוקית של התקשורת בחיינו לא נגמרה עם סיום מערכת הבחירות. כרגע התקשורת בוחשת בתהליך הרכבת הקואליציה-בתקווה להפוך בדקה ה-91 את הכרעת העם, לסכל את הרכבת הממשלה ללא הבייבי של התקשורת (המחנה"הציוני"). התקשורת פוסלת את האפשרות למנות לשר את
אריה דרעי - למרות שלפני הבחירות היא בעצמה כללה אותו בכל קואליציה אותה אמור היה להרכיב המחנה "הציוני". היא מדווחת בלי הפסקה על וויכוחים בין נתניהו לכחלון ועל הנתק בין נתניהו לבנט. כל הסימנים מעידים שהתקשורת תכשל גם במזימתה זאת - אך היא לא תתייאש. היא תמשיך להילחם בממשלה וברוב הכנסת. לא משנה איזה חוקים יחקקו נבחרי הציבור. במידה והתקשורת לא תאהב אותם - הם ישארו כאבן שאין לה הופכין ויצברו אבק על מדפי הארכיון של הכנסת. או בעידוד התקשורת ארגונים רבים מיד יגישו עתירה והחוקים יפסלו על-ידי בית המשפט העליון שגם הוא פוחד פחד מוות מהתקשורת.
לכן אני חוזר ואומר לחברי הכנסת: שימו בצד לעת עתה את כל הצעות החוק הגאוניות שלכם - טפלו תחילה בעיקר, תבטיחו שהחוקים שלכם הם אלה שינהלו את העניינים ולא קומץ צעקני של האנשים שלא ברור מי בדיוק בחר בהם. אין טעם לבנות ארמון על חול, תדאגו קודם לתשתית מוצקה, למסד יציב.
לצורך כך, אתם חייבים כבר בישיבה הראשונה של הכנסת להקים וועדת חקירה ממלכתית אשר תחקור ביסודיות את התנהגותה של התקשורת במערכת הבחירות ואחריה. אני מתנדב לספק שמות של האנשים המכובדים ביותר אשר בעבר כבר התבטאו בפומבי על השפעתה החד-צדדית של התקשורת. יש לי "פנקס" מיוחד (בדמות קובץ מחשב) בו אני אוסף את אמירותיהן של האנשים החשובים במדינה כאלה שאין מחלוקת לגבי רצינותם ותקפותם.
כשההאשמות יאומתו - יש לחוקק חוק שיסדיר את העניין, יתקן את העיוות ויבטיח שזה לא יחזור על עצמו בעתיד. תבטיחו סיקור והשפעה הוגנים ומגוונים מצד התקשורת - ואז זה ישפיע גם על איכות החוקים - וגם על יעילותם.
אני לא קורא למחוקקים להגביל את התקשורת, להעניש מישהו, לפטר או לסגור. בשום פנים ואופן אף צעד או המלצה שלילית. כאשר הוועדה תגיע למסקנה שקיים עיוות וחוסר איזון, היא תהיה חייבת לדאוג שיופיעו כלי תקשורת בלתי תלויים מזן אחר - ערוצי רדיו וטלוויזיה כלל ארציים, עיתונים ואתרי אינטרנט. לצורך כך ניתן להקצות משאבים, לחלק באופן שווה פרסומת ממשלתית וכדומה. בכך הוועדה תציל את עצמה מהאשמות במקרתיזם, בחתירה נגד יסודות הדמוקרטיה ושאר העקרונות אותם נכסו לעצמם דווקא אלה שדורסים את היסודות ברגל גסה.
עבורי אישית אין זה משנה איזה שיטה נכונה יותר - סוציאליסטית או זאת שתומכת בשוק חופשי עם רגולציה מבוקרת מצד המדינה, האם ישראל היא שאשמה באי-השגת שלום באזורנו או הפלשתינים, מה ללמד בבתי הספר ואיפה לבנות בתים ואיזה שטחים להשאיר פתוחים. יותר חשוב השיח בתקשורת, חופש ביטוי שווה לנציגי שתי הגישות - שינצח לא מי שמקבל יותר זמן שידור, יותר עמודים או יותר כותרות - אלא מי שיותר משכנע. אין לי דבר נגד
חופש הביטוי, נגד מחקרים עיתונאיים, נגד פרסומים מפלילים. אבל אסור שבמשך עשרות שנים כל החצים יכוונו נגד הכנף האחת של הקשת הפוליטית. כיום התקשורת עושה דמוניזציה לפוליטיקאים אותם חושבת לעצמאיים מדי, שלא מיישרים קו עם התקשורת ובאהבה שומרת על הפוליטיקאים החביבים עליה. אין בעיה עם שום עמדה, שום טענה ושום הכרזה. הסכנה טמונה במצב בו רק גישה אחת, טענה אחת, פתרון אחד מקבלים פרסום, פמפום, קידום - והמטרה הנעלה - להבטיח ריבוי דעות ושיח פתוח ללא פחד. ואז נראה מי ינצח.
תיקון הדבר יביא לשיפור האווירה בתחומים רבים, לרבות - באקדמיה ובקרב האמנים (תרשו לי לנחש שרבים מהם מגלים הזדהות עם דעות "שמאלניות" גם מהפחד מהתקשורת שבקלות מסוגלת להרוס להם את הקריירה).
ועוד דבר החשוב ביותר. התקשורת לא תוותר על כוחה ללא מלחמה, היא תפעל בשיטות המועילות ביותר שלה. היא לא מתכוונת להוכיח את חפותה - היא יודעת שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, ומיד תתקוף כל ח"כ אשר יסכים להיות חבר בוועדת החקירה; היא תחקור את עברו, תשפיע על מכריו, תמצא איזה אישה שאיתה לח"כ הייתה מערכת יחסים בעבר, תגלה שכן שמסוכסך איתו - ובסופו של דבר או תגרום לפסילתו\פרישתו -או שתהפוך אותו לבובה נוספת שלה.
לכן באותה החלטה על הקמת ועדת חקירת התקשורת יש לציין שהח"כים - חברי הוועדה נהנים מחסינות מוחלטת וכל פרסום שלילי עליהם במהלך פעילותה של הוועדה אוטומטית נחשבת לניסיון לשבש את עבודתה ותביא לסגירת כלי התקשורת, לפתיחת תיק חקירה משטרתית נגד העיתונאי ונגד המקור שלו - כי חשיבותה של עבודת הוועדה עולה על כל עבירה שיכולה להיחשף. להשאיר את כל הגילויים והחשיפות שערורייתיים ככול שיהיו לאחר סיום עבודתה של הוועדה, פרסום מסקנותיה ויישומן.
הגנה כזאת מפני התקשורת האכזרית והכובשת לא פחות חשובה - אם לא יותר - מפעילותו של משמר הכנסת שמגן עליכם לפני עבריינים קונבנציונליים. תעשו זאת לא למענכם - תעשו זאת למען העם ששלח אתכם לבית המחוקקים מתוך תקווה שתנהלו את המדינה בארבעת השנים הבאות - ובסופם ידרוש דין וחשבון ותשלמו בהתאם להישגיכם.
