עכשיו כשהבחירות אחרינו ומעשה המרכבה לפנינו, מתעוררים פתאום רבים וטובים ומתחילים לבכות את ההסכמים הקואליציוניים, שיגזלו מיליארדים שניתן היה להפנות לפרויקטים חברתיים בוערים. אותם קולות שנלחמו בקצף שצף, נגד העלאת אחוז החסימה שהיה מביא לפירוק המפלגות הקטנות או מכריחים אותם להתאחד/להתאגד ולהגיע להישגים - הם אלה שעתה מכים על חטא הבזבוז והסחיטה.
גם גושים גדולים - זה דמוקרטיה הטענות שאחוז החסימה גבוה, ימנע מציבורים או מיעוטים את היכולת להביע את עמדתם ולהציג את דרישותיהם ובכך יסבלו או יבלעו - הן טענות סרק סרק. בארה"ב יש שתי מפלגות - באנגליה שתי גדולות + 3-2 קטנות וכך גם בארצות אירופה נוספות, והן נחשבות כדמוקרטיות למופת והחגיגה הדמוקרטית שם בבחירות היא במיטיבה זה דורות. הבעיה אצל יהודים מסובכת יותר - שהרי שני יהודים זה שלוש דעות וגושים גדולים נחשבים כפסולי חיתון. המפלגות הערביות בישראל - הבינו כי אחוז החסימה הקיים, כלומר: 4 מנדטים מינימום, עלול לסכן חלק מהן, לכן התאחדו ואפילו למראית עין או מראית הבחירות והשיגו השג יפה של 13 מנדטים.
יאיר לפיד - הלפיד שדעך לפיד שפרץ לפוליטיקה בכוונות טובות, שכח או לא למד מאביו ז"ל, שפוליטיקה זה עניין לפוליטיקאים עם עור עבה שרצים למרחקים ארוכים. לפיד שההובי שלו זה איגרוף, לא לקח מהספורט הזה את עיקרי ההישגים שבאים אחרי אימונים קשים ומפרכים, וגם אז תמיד צץ מתאגרף אחר טוב יותר, מהיר יותר, מנוסה ומשופשף יותר.
הרצון להשיג מהר את מה שהבטיח ולעשות זאת בצורה יהירה, שחצנית ומרגיזה, הביאה אותו להצהיר שהוא יהיה ראש
ממשלה, תוך שנה וחצי, ושהוא יעשה הכל - הכל שנתניהו לא יבחר.
התוצאה ידועה לכולם - לפיד הצטמק, עף מהממשלה, ויש סכנה שמפלגתו תדעך כשהלפיד יכבה או זמנו יתפוגג בציבור והוא יחזור לתקשורת עם פלסטרים על הפנים מהשריטות והמכות של הציבור, או שיהיה מספיק נועז כדי ליצור משהו חדש, יעיל, פעיל, צעיר ואנרגטי עם גופים נוספים.
מה הן האופציות של נתניהו? מחד לא להיכנע לסחטנות ולפזר מיליארדים, ואז אין לו רוב להקמת ממשלה. מאידך - ללכת לבחירות חדשות - שיעלו גם מיליארדים. או ממשלת אחדות - אבל עם מי? עם
המחנה הציוני המזויף, בנוסח:
מרב מיכאלי,
סתיו שפיר, פרופ' יונה,
זוהיר בהלול (שהכריז לאחרונה שהמחנה הציוני הוא לא ציוני, כי הערבים אינם ציונים והמחנה לא מדבר אליהם), או לקבל את עמדתם לחזרה לגבולות 67 וויתורים נוספים.
המחנה הציוני קיווה לקבל גיבוי מאסיבי מהמפלגות הערביות, קרי זועבי, טיבי, זחלקה,
בל"ד, הקומוניסט שעומד בראש המחנה הערבי המאוחד - שהם אנטי ציוניים, אנטי מדינת ישראל ושאיפתם המוצהרת היא מדינת כל אזרחיה, כלומר: פתח להשתלטות חמאס וגרורותיו.
30 מנדטים לליכוד - הישג פנטסטי של נתניהו, שהשמאל עדיין לא התאושש ממנו, ראה הגב' ענת ווקסמן, הגב'
אלונה קמחי (ניאנדרטליים + ציאניד), האסטרטג הדגול
אודי פרידן (היחצ"ן של כחלון) והאמן הדגול -
יאיר גרבוז שבמו פיו הוסיף לליכוד 5 מנדטים.
לסיכום במצב הפוליטי שנוצר, לאחר הבחירות, שעלו הון תועפות, אין ברירה אלא להתפשר, להתגמש כי האופציות האחרות לא ישימות ולהזכיר לציבור, כי הגב'
ציפי לבני ניסתה לעשות תרגיל מנהיגות כאשר היה לה 28 מנדטים וטענה בלהט שלא נכנעה לדרישות הדתיים, ומה עלה מאז בגורלה, נדדה בין מפלגות וסיימה עם 6 מנדטים, ומסרון יגונו לבוז'י בבוקר שלמחרת אחרי שהוא התעורר משינת היופי שלו.
לכן בוא נקווה שהממשלה החדשה, למרות כל האילוצים והביקורת, תעשה את מלאכתה נאמנה למען מדינת ישראל, כלכלתה, אזרחיה ובעיקר ביטחונה.
