"אי זהו מעונן? אלו נותני העיתים שאומרים באיצטגננות שלהן: יום פלוני רע ויום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני". כך פוסק הרמב"ם בהלכות עבודה זרה. כן, עבודה זרה. והוא ממשיך: "אסור לעונן. אף על-פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהסכלים מדמים שהם דברי אמת ודברי חכמה".
את ההלכות הללו לא מכירים, או שמא מכירים ומתעלמים, כל מיני מבטיחי קסמים וקמיעות, לחשים וסגולות. היום, ל"ג בעומר, הוא אחד מימי השיא בפעילותם, עד כדי כך שניתן לכנותו "ראש השנה לקסמים". ואם תרצו: ראש השנה לעובדי אלילים. ואם תרצו: ראש השנה לנוכלים.
לא פחות משלושה גופים התחרו בימים האחרונים על ליבו ובמיוחד על כספו של הציבור, ובמיוחד - על אלו שמצויים במצוקה כלשהי: רפואית, כלכלית, משפחתית. "הכל עומד להשתנות!", הבטיח עלון בן שמונה עמודים צבעוניים של האחד. "מגיע לך טוב יותר", פיתה האחר בפתחם של 16 עמודים. והשלישי שידל: "ברגע הזה יש לך הזדמנות שלא תחזור על עצמה, לשים את הכל מאחוריך ולזכות בחיים חדשים!".
האמצעי: הדלקת שמן הקודש בפתח קברו של ר' שמעון בר יוחאי במירון. הדרך: להתקשר לארגון המתאים, לתרום - וזהו. הסיפורים שבתוך העלונים הללו מזכירים דתות אחרות: "המשותקת קמה על רגליה", "הבן החלים לגמרי מבעיות הנשימה", "הגידול נעלם בלי כימותרפיה", "ר' זבולון עצר את המלחמה". ועוד משהו משותף: כולם משתמשים באותה תמונה המתיימרת לתאר את רשב"י.
אז מה יעשה המאמין? כיצד יבחר בין הצעות מפתות כאלו? ובמיוחד, כאשר צלילה לפרטים מגלה שהן מתחרות זו בזו גם בפרטי הטכס/הכישוף המובטח. עלון אחד אומר, שהמקובלים ידליקו את השמן הקדוש "בעת נעילת שערים, בשעה 19:00 לפני שקיעת החמה" וחשוב להתפלל בבית בדיוק באותה שעה. לעלון אחר יש יותר שעות קבלה: 12:55 בדיוק למעוכבי זיווג, 16:05 בדיוק עבור הזקוקים לפרנסה, 18:25 עבור הזקוקים לשלווה ורוגע הנפש. עלון שלישי הצליח לשריין בשמים זמנים גמישים יותר: 15:45-15:00 לנחת מהילדים, 17:15-16:30 לשלום בית, 18:00-17:15 לפתיחת המזל והצלחה, ועוד.
זה מה שהופך את הקשקוש הזה מגזל - עבירה חמורה מאוד בפני עצמה - לנגזרת של עבודת אלילים. נחזור על הדברים בהם פתחנו: מי שמתיימר לקבוע איזו שעה טובה לאיזה מעשים, הוא בבחינת מעונן - וכאמור איסור זה נובע מאיסור עבודה זרה. וכאשר מדובר בכזה מערך עצום של שיווק ושכנוע, זה יוצא מגדר האמונה הדתית ונכנס לגדר המירמה הפלילית - הראויה לטיפול הרשויות המוסמכות.
ועד אז, כך מסיים הרמב"ם את הפרק בהלכות עבודה זרה בו הוא עוסק בכישופים, הקסמים ושאר חזיונות השווא: "ודברים אלו כולן דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים הללו, ולא להעלות על הדעת שיש בהן תעלה [=רפואה].
"...כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת... אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דברי האמת בגללן".