|
למרות הקרקס הפוליטי, למרות הפצצות ו/או הפלות בסודן, למרות אפילו הפסדיה הנערמים של מכבי ת"א בכדורסל, שיחת היום הייתה ונשארה המחאה של יוצאי אתיופיה. רבות כבר נאמר ונכתב, רבים ורעים כבר ניסו לקחת את כאבם ואת זעקתם של עולים אלו למחוזות לא טובים. רבות עוד ידובר על אותו ערב אלים בתל אביב. אולם דבר אחד כמעט בטוח: התינוק יישפך עם המים. אבוי, אבל ככה זה בישראל כמעט תמיד. הייתי רוצה להתייחס לארבע נקודות חשובות (בעיניי), ולבלי להיכנס לדיונים ארוכים ומייגעים, שלא מתאימים לפורמט של טור דעה, ולהצביע על מספר נקודות: - המדינה כן אשמה. חלק הארי של העולים מאתיופיה לא היו מוכנים למעבר כה דרסטי לעולם המערבי. להבדיל מעולי ברה"מ, למשל, לא היו להם כמעט (או בכלל לא) מהנדסים, רופאים או בעלי מלאכה מבוקשים, כמו חרטים, לפפי מנועים, חשמלאים וכו'. הסיכוי שלהם להיקלט בארץ לא היה גבוה מלכתחילה, אבל במקום להבין את זה, המדינה זרקה את האתיופים לכלבים. שיכנה אותם במרכזי קליטה גדולים ויצרה גיטאות. שם הם התנוונו במשך שנים רבות, לעיתים - עשורים, מבלי לרכוש השכלה מתאימה או מקצועות מבוקשים בשוק העבודה. הילדים ראו כיצד האבות הפכו לאנשים חזקים ומשפיעים לבטלנים שלא מבינים את המציאות מסביבם, והתחיל תהליך ההתפוררות של מוסד המשפחה. רבות כבר דובר על זה, איני רוצה לחזור על מה שנאמר על-ידי בני הקהילה וסוציאולוגים, אבל אם המדינה לא תפנים שגם לה אחריות כבדה על מה שגרם לקהילה זו להשתרך מאחור כמעט בכל תחום, חוץ מפשע, מצבה של קהילה זו לא יישתפר גם בעשורים הקרובים.
- האתיופים כן אשמים. תמיד נוח להציג את עצמך בתור קורבן, להתלונן ולהתבכיין. אומרים שאין דבר העומד בפני הרצון. זה אומנם אופטימי וחולמני מדי, אבל כן אפשר לפרוץ קדימה, כן אפשר לצאת ממעגל של פשע והזנחה. מיכאיל לומונוסוב, מחשובי המדענים ואנשי אשכולות של המאה ה-18, נולד בכפר דייגים נידח במחוז רוסי מרוחק. למרות שכמעט ולא היה לו סיכוי להגיע למשהו בחייו, הוא לא ויתר. בהיותו נער ברח מהבית, הגיע למוסקבה, והפך לימים לאיש שגילה את חוק שימור החומר, עסק כבר אז בחקר האטומים, החשמל ונדידת היבשות. גם למרתין לותר קינג היה, בהתחלה, רק חלום. נפוליאון היה בנו של איש עסקים מרושש, טמוצ'ין בורג'יגין גדל כנווד יתום וחסר-כל בטרם הפך לג'ינגיס חאן, מגדולי המצביעים של כל הדורות. דוגמאות לא חסר,והמסר הוא פשוט - צריך לרצות יותר, להמשיך ולהתמיד, גם כאשר המדינה לא עוזרת, ולעיתים אף שמה מקלות בגלגלים. לא צריך לחפש תמיד אשמים, ולא צריך לחפש בכל כישלון את ידם של הרשעים - לפעמים צריך להביט במראה ולבדוק את עצמך. ובעיקר: אם המודלים לחיקוי הם בני הקהילה שהצליחו, השחורים באפריקה שהתקדמו בצורה מרשימה או דמויות היסטוריות כבירות - אז השמים הם הגבול. אבל אם מנסים ללכת בדרכם של אנשי הסלאמס מדטרויט, בולטימור או לוס-אנג'לס - אז גם התוצאות תהיינה בהתאם.
- המשטרה שלנו רקובה מן היסוד. בתור עיתונאי לשעבר נתקלתי בסיפורים רבים אינספור אודות אלימות משטרתית. הנתונים שדלינו ממח"ש היו מזוויעים והצביעו על-כך שאין דין ואין דיין. שוטר אלים לא ייענש, אפילו אם בית המשפט האזרחי יפסוק פיצועים לקורבן של אלימות משטרתית (הפיצויים מגיעים, כידוע, מכספי המיסים שלנו). חמישה שוטרים לא ייתביישו לגרור סבתא בת 85 לבית משפט ולטעון שהיא תקפה אותם, ולכן היה צורך לשבור לה כמה צלעות ואת שתי הידיים. הרי לא שמישהו ייעשה להם משהו. המשטרה מדליפה מידע לעיתונאים בכל פעם שזה יכול לקדם את האינטרסים שלה. לגבי כל עבירות המין שנחשפו בחודשים האחרונים כבר נאמר הכל. הארגון הזה רקוב, רבים ממפקדיו רקובים, וכל מלאכת הקודש של כל השוטרים הטובים יורדת לטימיון בגלל אותם בני בלי על במדים. עד שמח"ש לא יהפוך לגוף נפרד ועצמאי באמת (והשתייכותו למשרד המשפטי לא הופכת אותו לכזה, וידוע לכל מי שעוסק בסוגיה כי מדובר בפיקציה), עד ששוטרים אלימים לא ייכנסו לכלא על עוולותיהם ופשעיהם - שום דבר לא ישתנה.
- גם מחאת הרוסים בדרך. יש איזו אמונה מטומטמת שאינה נסמכת על כלום שהרחוב הרוסי הולך ונעלם, שהעולים מברה"מ הפכן לישראלים לכל דבר. כל המחקרים אורמים אחרת, אבל את מקהלת "הגאונים" בתקשורת הרי שום דבר לא יישכנע. ישנם אומנם עולים רוסים שהחליטו להשאיר מאחרויהם את כל מטענם התרבותי וההיסטורי, ולהפוך בכוח מיורי לרועי. חלקם אפילו הצליחו, ואפילו רואים הישג בכך (אגב, בקרב המזרחים ישנה מגמה הפוכה של חזרה לשורשים וגאווה במסורת ובמורשת של יהודי מרוקו, תוניס או עירק). אבל מרבית הרוסים לא זנחו את מטענם (הוא מאוד שונה מזה של ילידי הארץ, אבל זה כבר נושא לאייטם נפרד לגמרי) ונשארו יהודים-רוסים. ויש להם בעיות משלהם, בעיות שזרות לילידי הארץ. בעיות אלו רבות ומגוונות, חלקן עוד יחזור לכולנו כבומרנג, אבל יעברו עוד כמה שנים, ואז דור שני לעולים, אלו שכבר נולדו בארץ ואין להם את תסביכי המהגרים, אלו שכבר לא מכירים מציאות אחרת ולא רגילים לשתוק ולהבליג - גם אלו ייצאו לרחובות. חלקם יתהו כיצד זה הם, ישראלים לכל דבר ועניין, פתאום לא יכולים להתחתן במדינה שלהם, כי סבתא-רבא לא הייתה יהודייה. חלקם יזעם כיצד זה ייתכן, שהוריהם לא צברו פנסיה מספיקה בישראל ונאלצים לעבוד גם בגיל 70 על-מנת שלא להידרדר לעוני מחפיר. חלקם יבינו שגם להם אין סיכוי ממשי להיות שופט בישראל (להורים אין קשרים, מה לעשות) או אלוף בצבא. הם יגלו שאף עבורם, ילידי הארץ, קיימת תקרת זכוכית. ואז גם הם ייצאו לרחובות. וכמו אבות-אבותיהם מאה שנים לפני כן, לא מן הנמנע שגם הם לא יסתפקו בחיבוק של רה"מ והבטחה להקים וועדת חקירה. הם ירצו מהפכה אלימה.
|
