הקרקס הפוליטי בעיצומו. משהו מוזר מרחף באוויר הדחוס של הפוליטיקה הישראלית. היו בחירות, והתוצאות, כך לדברי פרשנים מיומנים ושבעי קרבות פוליטיים, הניצחון של הימין ברור מאי-פעם, אפילו יותר מממשלתו הראשונה של
מנחם בגין. ולאחר כל אלה, ראש ה
ממשלה, כך לדברי הפרשנים המקורבים, רוצה את
המחנה הציוני בפנים, כלומר את אלה שהוא השמיץ כעוכרי ישראל, כמשת"פים של אויבי ישראל הגרועים ביותר. את אלה הוא רוצה להכניס עתה לממשלה? גם מדליפים מיומנים ומשולחים על-ידי הקומבינטורים הפוליטיים מפזרים את הסיפור שנתניהו מתכוון לזרוק תוך חודשים ספורים את אנשי
הבית היהודי מתוך הממשלה ולהכניס את המחנה הציוני. ניתן היה לחשוב שבמהלך מערכת הבחירות הספינים הכה מוכרים של אנשי הליכוד, איך נאמר, לגיטימיים. עתה, לאחר הניצחון המזהיר של נתניהו והליכוד, של
ש"ס,
יהדות התורה והבית היהודי, עדיין רוצים את המחנה הציוני? נשגב מבינת אדם נורמלי.
נכון, ניצחונו של נתניהו בבחירות אינו מוטל בספק, אך ממשלתו היא מן הקטנות והמסובכות שהיו לישראל. האם באמת 61 מנדטים לקואליציה זהו ניצחון מזהיר? לא, אך בהחלט ניצחון ומגיע לנתניהו למשול. ואם במשילות עסקינן, אין ספק שנושא המשילות בא לידי ביטוי בצורה מובהקת בניהול המו"מ הקואליציוני. נתניהו מכר את הכל כדי להיות ראש ממשלה, וכל האחרים מתוך הליכוד לעזאזל.
ממש לפני כתיבת שורות אלה נקלעתי שלא בטובתי בפלונטר רציני: כמדי יום, אני פוקד את חדר הכושר ומתאמן להנאתי תוך צפייה בערוץ האופנה. האמת היא שזהו שילוב די מצליח. הפעם, נכנסתי לאולם ועיניי חשכו: ערוץ 99, הלא הוא ערוץ הכנסת. דיון סוער, איך לא, על חלוקת התיקים לאנשי הליכוד ועל המו"מ הקואליציוני. הרופאים ממליצים להתאמן לפני ארוחה שמא לאחריה המטבוליזם משתבש. כמי שמקפיד על הוראה זו, התחלתי להתאמן לפני ארוחת הצהריים. וזה היה ממש מזל כי למשמע דברי
איוב קרא, הח"כ הוותיק מן הליכוד, ולאחר מכן הפרשנים האחרים, הקיבה התהפכה לי. מזל שלא אכלתי. איומים, נאצות, שנאות ודברי רהב. למען לא יטילו בי אשם שמא בא לי להקיא בגלל דברי ח"כ מכובד מהמגזר הדרוזי, אומר שגם אלה שבאו אחריו, מן הימין בוודאי, לא הקלו עם קיבתי ממש. למזלי הרב, אחד המאמנים שגודלו כגודל מקרר כפול העביר ערוץ ללא מחאות הנוכחים.
קצפם של אנשי הליכוד יוצא נגד ראש הממשלה שהותיר לאנשי הליכוד כל אותם תפקידים זוטרים, וחלק מהם, איך לא, רואים את עצמם לפחות כמי שמגיע להם להיות שרי חוץ או שרי ביטחון. זה בסדר אך אין תיקים כאלה כבר כי נתניהו מכר אותם. במקום לשמוח, אפילו לאיד, שהמחנה הלאומי ניצח, שהימין הביס את השמאל, שהימין הרדיקלי ישלוט במשפטים, בחינוך ובחקלאות, כולל החטיבה להתיישבות שהיא משאבת כסף ל
מתנחלים המחוברת ללשכת ראש הממשלה ומשרדי ממשלה אחרים, לאחר כל אלה עדיין כועסים? ודרעי הימני המובהק ישלוט במשרד הדתות, במשרד הכלכלה, ויהדות התורה בוועדת הכספים ולשמאלנים המשוקצים לא יועבר יותר כסף אלא רק לימניים, לאחר כל אלה עדיין רוצים שהמחנה הציוני יצטרף? זה ממש טירוף.
אסור לשום גורם שנותר מחוץ לקואליציה לתת את ידו להצטרפות לממשלת נתניהו. הימין רצה להגיע לרגע מיוחל זה, לכן יש לתת לו לבצע את מה שהעם הטיל עליו. על מנהיג המחנה הציוני,
יצחק הרצוג, לומר בריש גלי שאין כל סיכוי שהוא ומחנהו יצטרפו לממשלת ימין כדי לא להפריע לה לבצע את מדיניותה. אופוזיציה של 59 ח"כים אינה בטלה. להפך. יש לה כוח עצום והיא צריכה להתמקד במה שאופוזיציה נועדה לעשות. אין להתיפייף תחת הסיסמאות הריקות מתוכן כגון "טובת המדינה" או "הסכנות העצומות" או הצלת הכלכלה, ולהצדיק כניסה לממשלת ימין. תנו לנתניהו להוכיח שהוא ראש ממשלה של הימין ושיחד עם כל שותפיו מסוגלים הם להוביל את ישראל מהצלחה להצלחה. די. הגיע הזמן שהימין יפסיק להיבהל מלמשול.
